27/7/2001 00:39
|
אורית
|
מאת:
|
עדה,
|
כותרת:
|
נחמץ ליבי שכקראתי את הסיפור. יכולתי לחוש בכאב שלך. אני די המומה/נסערת תוך כדי כתיבת שורות אלו.
לדעתי, נדרש כח בלתי רגיל לעבור חויה כזו שמן הסתם נמצא בך, אחרת , כפי שציינת, לא היית מתעשטת לפני ההחלטה על קיסרי ובכלל, מתפקדת.
ברוח הדברים שכבר נאמרו, אני תמיד מאמינה שאין להצטער על שום דבר שקורה, לפחות דבר שלא בשליטתנו, פשוט מכיוון שאי אפשר לדעת איך היה קורה בדרך אחרת. נהגת בדרך הטובה ביותר כפי שנראתה לך באותו הרגע וזה הדבר החשוב.
העיקר בכל הסיפור הוא ששתיכן בריאות ושמחות ומחוברות זו לזו בבית. מאחלת לכם הרבה אושר בריאות ונחת. תיהני ממנה כמה שרק אפשר. זה מגיע לשתיכן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|