27/7/2001 23:15
|
טובה קראוזה - דיאטנית קלינית
|
מאת:
|
לעדה,
|
כותרת:
|
התרגשתי ובכיתי תוך קריאת סיפורך, בין היתר מכיוון שהוא דומה מאד ללידה שהיתה לי.הייתי שם, בכל השעות הללו של הכאבים האיומים והלא-אפקטיביים. עד היום איני מסוגלת לסבול אפילו כאבי מחזור, כל כוח הסבל שהיה לי נעלם בשלושים ומשהו השעות ההן. בלתי נמנע לנתח ולחשוב על מה שהיה ומה היה אילו, ואני "חטאתי" בכך כמעט ארבע שנים. אני מסכימה שזהו בזבוז מיותר של אנרגיה, אך קשה מאד להימנע מכך, ואל תנסי להימנע מכך בכוח. כנראה שזהו חלק מהתהליך שאנו עוברות עם עצמנו, ובסופו של דבר יוצאות ממנו מחוזקות. אחת מהמחשבות שעברו במוחי היתה "ומה קרה לנשים במצב שכזה לפני שישים-שבעים-מאה-- אלף שנים?" התשובה היא, שנשים רבות, גם אם שרדו אחרי הלידה, היו מנוטרלות חודשים ארוכים אחריה. תודה לאל על הזמנים שאנו חיות בהן, שמאפשרות לנו לצאת בשלום מסיטואציות שכאלו. עצוב היה לי לקרוא את כל מה שקרה אחרי (וכמובן שחלמתי בלילה שילדתי ומיד לקחו ממני את התינוק...) - אך מה שהיה היה וכעת אתן בבית, בריאות ושלמות, זוג יונק (כפי שאוהבים לכנות בספרות האמריקאית) ושמח. הביטי עמוק לתוך עיניה של נעמי, חבקי אותה וערסלי אותה בזרועותייך. שום דבר אחר אינו חשוב יותר מכך. ותודה על השיתוף, שודאי היה לא קל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|