לפני שאני מגיעה לטיפ שלי, הנה הקדמה קצרה: כשההריון הראשון שלי התחיל היה לי ברור שאני יולדת עם אפידורל ולא מעניינות אותי כל ה"משוגעות האלה" (ואני ממהרת להתנצל, זה היה ביטוי בלבד!) שיולדות בלי אפידורל.
בסביבות החודש השלישי נתקלתי בפורום הזה, שאז היה ממש בחיתוליו והכרתי את גלית, שהיום כבר לא משתתפת (לפחות לא פעילה). שאלתי בדיוק את אותה השאלה שמנול שאלה כאן, וככל שעבר הזמן התברר לי שאפידורל זה לא בשבילי. למזלנו, הריון לוקח מספיק זמן כדי להתכונן לקראת לידה בלי משככי כאבים (וכידוע, אפידורל הוא לא היחיד...). אז למה לא אפידורל? אני לא רוצה לחזור על מה שכבר נאמר כאן ולכן רק אוסיף: במקרים מסוימים - תחושת אזורים רדומים בכל מיני מקומות בפלג הגוף התחתון. אני מכירה מישהי שעד היום לא מרגישה את קצות אצבעות הרגליים. אם אני לא טועה (ואם כן - אשמח אם יתקנו אותי), כיוון שהאזור מנוטרל, אי-אפשר גם לעשות פיפי בסיר כמו שאמרו לפניי, אלא בעזרת קטטר (יתכן שהדברים השתנו בשנים האחרונות). מכאן - סכנה לדלקות, לבעיות במתו שתן אחר-כך וכל הסיבוכים שנוספים בגלל קטטר. ומה שהכי הפחיד אותי: לידות מסובכות יותר. באופן כללי, ולמעט המקרים בהם האפידורל ניתן בזמן (וזה לא תמיד קורה, כי לא תמיד המרדים נמצא ועד שהוא מגיע וכו'), הוא גורם לכל האזור לעבוד לאט יותר. היולדת הופכת להיות פסיבית, שכובה על הגב ונאלצת לתת לעולם לנהל את הלידה שלה. המקרים בהם העובר "התעכב" רבים יותר, מה שגורם שימוש בזירוזים שלא ממש טובים לאמא או לילד.
בכל מקרה, במהלך ההריון החלטתי לא להחליט, אבל כן להתכונן ללידה ללא אפידורל. לא ידעתי אי אסבול את הכאבים, וידעתי שהאופציה של אפידורל קיימת בלי הרבה התכוננות מראש. אם אחליט (בזמן הלידה) ללא אפידורל - אני צריכה להיות מוכנה... השתמשתי בכל מה שהוזכר כאן: הליכה - והרבה, רצוי באויר (הצח של תל-אביב, שהיתה בדיוק בשביתת זבל...), מים על הבטן, זורמים או עומדים זה לא משנה, זה כל-כך עוזר שלא להאמין!, סיבובי אגן תוך השענות כל כתף, ישיבה על האסלה, והכי חשוב: לא לחשוב על אפידורל בזמן ציר! הרעיון המקורי של המשפט הזה היה של בעלי (ועכשיו אולי יש פה כמה בנות שמהנהנות וזוכרות אותי מאז...) והוא (גם בעלי וגם המשפט) ליווה אותי כל הלידה. הוא ידע כמה חשוב לי ללדת "בלי" ותמך ועזר ובכל פעם שרציתי אפידורל (וזה קרה בזמן ציר, כשכאב) הוא אמר: "חכי שזה ייגמר ואז תחליטי". ובאמת כשזה נגמר, נזכרתי כמה חשוב לי ללדת בלי, וראיתי שהשד לא כזה נורא, והנה עברתי עוד ציר ועוד אחד - והנה פתיחה מלאה קצת דחיפות והוא בחוץ... ותזכרו שכל ציר שאתן עוברות - זה ציר אחד פחות לעבור.
|
תוכן התגובה:
|