ראשית - גם בתה"ש לא מכריחים "להיקשר" למוניטור. אני ביקשתי שלא, ואכן ביליתי את הלידה ללא מוניטור רציף, תוך תנועה, ללא שכיבה (עד שלב הלחיצות, כשביקשתי לשכב), ומרבית הזמן במקלחת דווקא. אז הילה - אנא היזהרי מהכללות. הכל תלוי באופן שבו את מגיעה לחדר הלידה, בצוות הנוכח, באסרטיביות, בתוכנית הלידה שלך, וגם דולה מועילה מאד.
שנית - לשין - אני חושבת שההתנפלות על שרה הפעם לפחות מיותרת. היא בפירוש כתבה שלא צריכים לבוא עם החלטה מראש לגבי לידה עם אפידורל. אין ספק, שעדיף ללדת ללא אפידורל, אם אפשר לעמוד בכאב (תלוי בצירים, בסף הבכאב הפרטי שלך, בנסיבות הסובבות, בתמיכה שמקבלים או לא מקבלים בלידה, באורכה ועוד ועוד). איש לא אמר שללדת ללא אפידורל זה קלי קלות או מותנה בנוסחה כזו או אחרת, אבל גם את עצמך חשבת שכדאי לשאוף לכך כמצב אידאלי. אף אני הגעתי ללידה עם העדפה ללדת ללא אפידורל, אבל בפירוש שמרתי לעצמי את האופציה לבקש אותו אם אחליט שכך עדיף לי. בסופו של דבר ילדתי ללא אפידורל או כל משכך כאבים תרופתי אחר. אז איך זה עבד בשבילי?
באתי מוכנה ככל האפשר ועם כל המידע שיכולתי למצוא, שמרתי על תנועתיות כל הזמן כי גיליתי שמרגע ששכבתי במיטה הכאב התעצם פי 20, הייתי על הכדור, עם מכשיר הטנס עד פתיחה של 5-7 ס"מ, עם דולה תומכת ובן זוג תומך ומפרגן, אח"כ ביליתי את השלב הקשה ביותר מתחת למקלחת (ג'קוזי לא בא בחשבון כי הייתי אחרי ירידת מים), טפטפו לי תרופות הומיאופטיות (אני לא זוכרת מה בדיוק), החדר היה מעומם אורות ושמנו בו מבער עם ריחות מרגיעים, לא נכנסו רופאים, המיילדת היתה תומכת ונחמדה ומרגיעה, וכל הזמן הרגעתי ואמרתי לעצמי: התינוק שלי מגיעה, התינוק שלי כ"כ קרוב אלי... הצירים נמשכו 7 שעות ולאחריהן - שלחיצות במשך שתי דקות, ולידת תינוקת ללא קרע (תודה לך אפי-נו!!!). אני מקווה שהלידה הבאה, בעוד חצי שנה, תהיה לא פחות טובה.
|
תוכן התגובה:
|