30/9/2003 00:20
|
נועה
|
מאת:
|
ועכשיו קראתי את זהר...
|
כותרת:
|
לדעת מה רוצים אבל להיות מוכנים לשינויים. נראה לי שזה המוטו.
אני לא פירטתי את ה'בלי' שלי כי נראה לי שזה היה מאד לא אופייני: צירים לא קשים במשך יומיים, ירידת מים - צירים קשים במשך שעתיים, מתוכם כחצי שעה צירי לחץ (כשאסור היה ללחוץ) - ותינוק.
נמנעתי מאפידורל בכך שלא נסעתי לבית החולים עד שהיה ברור שהגיע הזמן (ירדו לי המים והצירים נהיו מאד תכופים, כל שתי דקות בערך); הייתי מחוברת לטנס (לא יודעת אם עזר לכאב, ללא ספק עזר להסחת הדעת ולתחושה 'לא צריך אפידורל, יש לי טנס'...:-); דולה שלא הורידה ממני את הידיים וממש לקחה ממני את הכאב; ועצם 'הידיעה', לכל אורך הלידה (בעצם 48 שעות, אם מחשבים מתחילת הצירים) שאני לא רוצה ואני לא צריכה. כמעט, כי בד בבד לא היה לי מושג מה הולך לקרות וידעתי שלפעמים אפידורל יכול לשחרר (וראו סיפור זהר!!) וגם זה יכול לקרות.
עם זאת יש לציין שבמשך השעתיים שהייתי בחדר הלידה הייתי מחוברת למוניטור בגלל ירידה קצרה בדופק של העובר ופרט קטן שכמעט הצלחתי לשכוח (אפילו לא מוזכר בסיפור הלידה שלי!) - אינפוזיה. כלומר הייתי קשורה למיטה. ובכל זאת. ולא שלא כאב...
נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|