בספר טבעי ללדת מופיע קטע שאניטה תמרי כתבה על אפידורל שאני פשוט אוהבת, כדאי לקרוא. בתור שומעת סיפורי לידה, אני יכולה להעיד שישנן כמה סיבות ללקיחת אפידורל. ישנו הנרטיב של "אני לא רוצה להרגיש כאב" או "סף הכאב שלי נמוך ואני לא מוכנה לסבול" שמדגיש המנעות והדיפה של הכאב. בחלק גדול מהמקרים האלו (כמו בחיים) התוצאה היא רק יותר סבל וכאב. הנרטיב אם כן יכול להיות מסוכם כך: מה שנדחק - מתקיים" (באנגלית זה יותר טוב) ישנו הנרטיב ההפוך - הגישה הטבעית, שמתנגדת לכל שימוש בהתערבות. אז קודם כל, הרבה פעמים גם כאן זה תופס ומסתבר שאם ההתנגדות להתערבות נובעת מפחד והדחקה - התוצאות יכולות להיות לידה מרובת התערבויות. אבל גם במקרים יותר מעודנים שהנרטיב שלהם (אני מתאמנת בשימוש במונח הזה) הוא "אני יכולה לבד" ו"כל מה שמגיע אלי מבחוץ יכול לעשות לי רע, במיוחד אם הוא לא טבעי" - מסתיימת בהרבה סיפורים במפלצ'יק של התערבויות - לפי מחקר קטן שערכתי על סיפורי הלידה שאני שומעת וקוראת - הרבה פעמים מאופיין בהתקעות סביב 7-8 ס"מ. נרטיב האמצע - נלך בראש פתוח ונראה מה יקרה, מאופיין בשתי גישות: האחת - התמימות, אלו שהולכות בלי לדעת כלום וכלום, בלי להתכונן, בלי לחקור, "בתולות לידה" - לאלו מצפה הרבה פעמים לידה ש"תעיר" אותן וגורמת להן להפוך אחר כך למדריכות הכנה ללידה או לדולות. הראש הפתוח האמיתי הוא כזה שגם שולט וגם משחרר, בדיוק כמו שאמרה כרמית. גם מתכנן לפרטים בדיוק כל מה שניתן וגם משחרר וזורם עם מה שקורה בפועל, שהוא תמיד בלתי ניתן לתחזית. כשהולכים ללידה בראש כזה, שהוא נדיר יחסית, יש סיכוי ללידה מהחלומות. אז מה רציתי להגיד על אפידורל? שמעבר לכל ההשפעה שלו היא תוצאה של המניעים לקחת אותו. ואם אני כבר כאן - שנה טובה
|
תוכן התגובה:
|