1. דמיון מודרך: בעזרתה של חברה המטפלת בדמיון מודרך, עברתי שטיפת מוח קלה (MPEG ששמעתי במהלך חודשי ההריון) על כך שלידה לא צריכה לכאוב, על כך שאני סומכת על הגוף שלי ועל התינוקת ועוד מיני משפטים מחזקים שעשו לאט לאט את העבודה. בנוסף, למדתי ממנה איך להיכנס להרפיה (לא הספקנו להיפגש יותר מפעם אחת, אז הייתי צריכה להיכנס כל ציר מחדש, אבל בעיקרון אפשר להיכנס להרפיה שתחזיק מעמד ליותר זמן). אשמח לתת עוד פרטים למי שמעונינת. 2. נשימות נוסח שירלי בנטואיץ', איתה עשיתי יוגה לנשים בהריון. מומלץ בחום. 3. הכדור 4. מים 5. הגעה מאוחרת לביה"ח 1+2 איפשרו לי להעביר צירים של 60 שניות בעוד נדב ניתלה עלי מכיוונים שונים וכן לשרוד את הנסיעה באוטו שהיתה זוועתית למדי, משום שבה היתה הקפיצה העיקרית בתדירות הצירים ומשום שאוטו זה אחד המקומות הפחות נוחים להעביר צירים של פתיחה מתקדמת (דאא). זאת היתה לידה שניה, כך שהיו רק כ-5 שעות של צירים רציניים, אבל המחשבה על אפידורל, למרות שהוקרתי אותו מהפעם הקודמת, ממש לא חלפה במוחי. לרגע לא הרגשתי שאני לא יכולה להתמודד. מה שכן, הצירי לחץ, אותם לא הרגשתי בפעם הקודמת תפסו אותי בהפתעה. זה לא היה הכאב כמו הפחד. אחרי הציר ה-3 ביקשתי שיוציאו אותה בוואקום.. ברביעי היא כבר היתה בחוץ.
|
תוכן התגובה:
|