16/2/2004 21:39
|
מאיה מ
|
מאת:
|
רינת, חמודה
|
כותרת:
|
קודם כל - אני שמחה שהכל בסדר. לא קראתי את כל התגובות שהיו מעליי, ואני מקווה לא לחזור על מה שאמרו לפניי. ובכל זאת... אני בטוחה שכל אמא (ואולי גם אבא) חשה את הפחדים האלו. הרי מספיק שטל אמור לקחת אותו מהגן, והנה הם מאחרים באולי חצי שעה ואני כבר מדמיינת את עצמי רצה בין חדרי מיון ומחפשת אותם. נורמלי? כנראה שכן. הפחד אצלי הוא דווקא מהיום שבו לא אוכל יותר לשלוט באיפה הוא נמצא ועם מי. אפילו בדברים הקטנים: אני רואה חברים שלו מהגן, שנוסעים לבקר חבר אחר מהגן. והם גדולים יותר ולכן האמא המארחת גם לוקחת אותם ישר מהגן אליה הביתה. ולפעמים זו לא האמא, אלא המטפלת של הילד המארח. ואני רואה איך היא מכניסה את כולם לאוטו, בלי כיסא, בלי חגורת בטיחות, ונוסעת. מי יודע איך היא נוהגת? ואם היא נוהגת מצוין- מי מבטיח שלא יקרה כלום? הדמיון עובד הרבה פעמים שעות נוספות... אנחנו צריכות להתמודד כל הזמן עם העובדה שלא נוכל לגונן עליהם כל הזמן, וזה נ-ו-ר-א מפחיד. אבל צריך להיות גם הגיוניים, ולתת להם ללכת קצת לבד, כדי שילמדו להתמודד עם פחדים כאלו בעצמם.
נשיקה וחיבוק.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|