19/2/2004 03:24
|
אלישבע
|
מאת:
|
נזכרתי במשהו שלמדתי בהכנה ללידה לגבי הפחד
|
כותרת:
|
למדתי שהפחד הוא לא להיות כאן ועכשיו. הפחד לוקח אותנו למקומות שאין- ולא צריכה להיות- לנו שליטה עליהם. ובעמם, מצד שני, הוא לוקח ממנו את המקום בו יש לנו שליטה- כאן ועכשיו. מי יודע מה ילד יום? וכי יש אדם כזה בעולם? אבל הרגע אנו חיים. והרגע הזה יכול לחלוף ככה סתם, או להיות בעל משמעות. מה נחליט? הפחד משתק אותנו מלחיות את הרגע. לא באופן נהנתני, בסגנון "אכול ושתה כי מחר נמות" אלא באופן העמוק של מיוחדותו של כל רגע. בארצנו רוויית הפיגועים, מצאתי את עצמי לא פעם משותקת מפחד: מה יהיה? ומה אם יבוא מחבל?? ומה?? ואם?? והדבר שהכי ניטרל את הפחד היה המחשבה הבאה: אם אחיה את חיי באופן בעל משמעות אמיתית ועמוקה בעיניי, אם אנצל כל רגע, אזי מותי לא יעסיק אותי. ואם מותי כן מעסיק אותי- אז אולי כדאי שאנצל את זמני היקר, כי הוא חיי. עד מותי. והלוואי שנחיה כולנו חיים ארוכים, אמיתיים ובעלי משמעות. אנו וילדנו. לילה טוב, אלישבע.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|