|
26/3/2004 16:09
|
תמי אמא של ערבה ואלה
|
מאת:
|
|
מחשבות על הביחד ועל הלחוד
|
כותרת:
|
כתבתי קודם משהו אחר וערבה מחקה לי אותו לפני שגמרתי לכתוב ולשלוח אז עכשיו אתחיל מהתחלה ונראה מה יצא... אז מחשבות על הביחד שחסר בעולמינו התחרותי והמערבי, יש גם לי הרבה. אני בבסיסי אישה של ביחד. אני אוהבת לשתף, אולי אפילו ברמה מוגזמת כי לא לכולם מתאימה פתיחות הלב הזאת שלי שלפעמים גם מזיקה לי. כשאני משתפת במה שעובר עלי, הרבה פעמים אני מגלה שזה קורה גם לאחרים- למשל השכנה ממול, שנראית לי כזאת אמא מושלמת שהילדים שלה כאלה מטופחים והיא עקרת בית למופת (עם שניצלים לא קנויים...), כן, גם לה קשה וגם היא חווה בדידות ורגשות הדומים לשלי. מצד שני, גם הלחוד חשוב, ולא כל כך התייחסת אליו מירב. לא תמיד מתאים הביחד, לא לכולם ולא עם כולם ולא בכל זמן, ויש זמן לשבט ויש זמן שהשבט חונק ורוצים קצת רומנטיקה זוגית. איך קוהלת כתב: לכל זמן ועת לכל חפץ מתחת לשמים... אבל באופן בסיסי אני מסכימה איתך על החסר בקהילה נשית תומכת שאני רואה הרבה פעמים הרבה יותר אצל דתיים שם יש כל מיני מינהגים אחרים- למשל, אישה שיולדת, מקובל שהשכנות מכינות לה לאכול בשבועות הראשונים וכו'. כי החברה הדתית מחנכת יותר לביחד, ויש לזה את הפלוסים בעיקר בשלב של גידול ילדים. אני שמחה מירב שהשיתוף שלי עודד אותך לכתוב את הדברים הנפלאים האלה ומאחלת לך שתמשיכי ותמצאי את דרכך להידהוד מרחם לרחם...
תמי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|