|
26/3/2004 21:39
|
דניאלה
|
מאת:
|
|
למירב, וגם משהו לנעמה ולטלי תקומי
|
כותרת:
|
מירב, כתבת כל כך רגיש ונכון. אני מוצאת את עצמי כל כך הרבה מפנטזת על חיים כאלה, ותוהה איך אפשר לחבר אותם לחיים הנוכחיים שלנו, שסה"כ יש בהם פנים רבים שאני אוהבת, למצוא את שביל הזהב בין הצורך בשבטיות, שאין ספק שיקל עשרות מונים על ההתמודדות היומיומית, עם הצורך האנושי במתן ביטוי לאינדיווידואליות שבכל אחד מאיתנו, ועם הצורך בפרטיות של יחיד או של זוג. אין ספק שהתרבות המערבית אולי קידשה יותר מדי את הסובייקט והעמידה אותו יותר מדי במרכז, אבל אנ בטוחה שאפשר למצוא שביל זהב כלשהו שמחבר בין שני העולמות הללו.
ולנעמה וטלי -
כמובן שהמובן מאליו שיגידו לכן (פסיכולוגיה בגרוש?) היא שקשה לכן עם הפתיחות והנשיות וכו' כי קשה לכן להתמודד עם אינטימיות.
אבל יש עוד דבר - יש משהו בנשיות המתפרצת הזאת, שיכול בעיקר להתבטא, למשל, בתגובות חמות בדיון של מישהי בפורום, שיכול להרגיש דביק ומתחסד. במיוחד כאשר מישהי כותבת לפעמים משהו קשה שעשתה, ולא מקבלת כמעט ביקורת, אלא בעיקר חיבוקים. חברה שלי שהיתה פעילה בפורום פעם אמרה לי שהיא חושבת שיש בזה משהו מסרס - כי היא יכולה לכתוב על משהו שעשתה, וכולם יגידו לה "לא נורא, זה היה חד פעמי, את בעצם אמא נפלאה", והיא תחשוב שהיא באמת אמא נפלאה ולא תראה איפה אפשר לתקן. זה אחד החסרונות של המדיום הזה, כי לקרוא על דברים בתיאור של מישהי זה ממש לא כמו לחוות אותם או לראותם מהצד. הנה ציטוט ממשהו מבודח ונפלא שכלבובה כתבה פעם על הפורום, שמתייחס לעניין אמנם בהומור אבל יש בו גרעין מוצק של אמת בלתי-הומוריסטית בעליל:
(מתוך "המדריך לגולשת המתחילה בפורום", מאת כלבובה, המדריך המלא והנפלא בלינק הבא: http://www.leida.co.il/message.asp?qt=7094) "את אמא נהדרת – מנטרה המתווספת דרך קבע בתגובה לתיאור פשלה של האם. סתם אמא מן השורה לא תזכה למחמאה – אלא אם כן כמעט המיטה על ילדה אסון שנמנע ברגע האחרון. הודעה : " נתתי לילדה לשחק עם פח נפט וגפרורים, חזרתי מהקניות וראיתי שהבית נשרף – בנס הילדה ניצלה ועכשיו יש לי קצת רגשות אשמה. מה לעשות?" תגובה: " את אמא נהדרת, זו לא אשמתך, ואיפה בכלל היה הבעל? לי אישית הילד נופל כל יום מתחת לגלגלים של המכונית הנוסעת וכלום לא קורה לו.""
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|