|
26/3/2004 17:50
|
ע.
|
מאת:
|
|
דיון מרגש מאוד אבל טומן בחובו סתירה מהותית
|
כותרת:
|
שכל אחת נמצאת כרגע בביתה מאחורי מסך המחשב ופורסת בפני הפורום עד כמה קשה לה באי הבודד שלה ועד כמה היתה שמחה לתמיכה הנשית אליה כולנו כמיהות כל-כך. אז מדוע אף אחת לא מניפה את הדגל ומעבר לפסטיבל חד-שנתי לא מקיימת מפגש/פעילות משותפת של המשתתפות בפורום? בסופו של דבר החיים של כולנו כל כך עמוסים לעייפה שהתמיכה היחידה שברות המזל שבנינו יכולות לקבל בלי הצורך להשקיע את הזמן והאנרגיה בהיכרויות חדשות ותחזוקתן היא של המשפחה שלנו. כי רק הקרובים אלינו באמת יכולים להעניק לנו את אותה תמיכה פיזית ונפשית לה אנו זקוקות. לא לחינם החברות המטרכיאליות בטבע הן של שושלות נשיות - ראו את צורת החיים של הפילים - חברת פילות הקשורות זו לזו בקשרי משפחה מגדלות יחדיו את הצאצאים והזכרים נפגשים עימן בעונות הייחום. גם אם האידיאל של מירב היה מתקיים כיום בחברתינו שלנו, המרחק הגיאוגרפי ואחריו "המירוץ אחר הזמן" המאפיין את חיינו לא מאפשרים לנו (לצערי הרב) לקיים את אותה חברה שיתופית-נשית-תומכת. מה שכן אפשר לבצע, הוא מפגש על בסיס קבוע של מספר נשים החולקות גורל דומה בו יוכלו לתמוך זו בזו - כמו בעצם כל קבוצת תמיכה אחרת שקיימת היום אך בלי כותרת מוכרת כמו ה- AA.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|