|
29/3/2004 20:30
|
נעמה
|
מאת:
|
|
מירב יקרה
|
כותרת:
|
מעניין שכתבת שהגעת דווקא מתחום המתמטיקה. גם אני משם, פחות או יותר. זה מעניין אותי, מאתגר אותי, אבל ברור לי שזה כולא משהו בתוכי. מה? אינני יודעת. עוד לא, בכל אופן. אחרי הדיון שהעלית כאן, שיתפתי את האיש שלי. לא ידעתי לאיזו תגובה לצפות, ובכל זאת הופתעתי ממנו: הוא אמר שחשוב לדעתו לתת מקום למעגל כזה. איתו הבנתי שאני רואה שבט נשי כקבוצת נשים ארוכות שיער, עם שרוואלים לבנים ותינוק תלוי במנשא או על השד, יושבות במעגל, רכות, רגועות ושלמות עם עצמן. (ושימי לב שהייתי צריכה גבר כדי להבין את זה). הוא לאו דווקא רואה את זה ככה. הוא נתן לי כדוגמא את נשות "סקס והעיר הגדולה". הנה לך יופי של שבט נשי. סוג של. משהו שמחבר אותן חזק-חזק, ואף גבר לא יכול להן.
המעגל שתיארתי קודם, מביך אותי. כאילו אני מאד רוצה להיות שם, אבל לא מאפשרת לעצמי. הן כ"כ שלמות עם עצמן, שזה ממש מלחיץ. לא יכולה להסביר למה.
אמרתי שאני מרגישה מחוברת לעצמי. מבחינתי, זה בא לידי ביטוי בעיקר כשאני בהריון, בלידה, בהנקה. אלו דברים שאני עושה באופן טבעי. כשנולד הבן הבכור שלי, לא הבנתי למה מכל הכיוונים רוצים להסביר לי איך לרחוץ אותו. פשוט ידעתי איך. כך גם לגבי ההנקה. זה אולי לא הלך הכי בקלות בהתחלה, אבל היה לי ברור שזה שם, וזה יקרה. כך גם הלידה. אז אולי זה לא ממש "מחוברת לעצמי", אבל כן מחוברת לאמא שבי. לא בטוחה גם בזה.
אני מחפשת את הנשיות שאת מתארת. אני רוצה בה מאד, אבל היא גם מרתיעה אותי. החיפוש הזה מפחיד מהמון כיוונים: כמה אני אשתנה? כמה אתרחק מעצמי שאני מכירה? איך בעלי יראה את זה? מה יקרה למקצוע שבחרתי? והנה את באה ומתארת לי חיפוש שאת עברת. ולפי מה שהבנתי, החלפת מקצוע, לאחד המקצועות הכי נשיים שאני מכירה. נראה שצריך המון אומץ. מישהי אמרה, בתגובה למה שכתבתי שאולי קשה לי עם אינטימיות (מצטערת, לא זוכרת מי כתבה את זה...) היא לא יודעת כמה היא צודקת. אני לא בטוחה שאני יודעת מה זה. אפשר לקבל הוראות בכתב...? תני סימן, רק שאדע שקראת... :-)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|