הנה לינק לדיון שאני פתחתי לפני שנה ממש לגמרי באותו נושא, עם תשובות מאוד מעניינות, כולל תשובה של דרורית שמאוד עזרה לי: http://www.leida.co.il/message.asp?qt=17519
וכמה הערות: קודם כל, האופן שבו ניסחתי את השאלה: להתעקש או להרפות, הוא עדיין נושא שמאוד רלוונטי בחיינו, ובימים אלו אני מריצה בראש הודעה משלי בנושא. לשחרר ולחכות שהדברים יגיעו, או לדחוף ולעודד, שאלה שמאוד מעסיקה אותי.
ענין נוסף, דוקא אחרי הלידה הדברים נהיו הרבה יותר קלים. קודם כל, התחושה הזאת ש"כשיהיה תינוק אני לא אוכל לקחת אותו בידים" די התבדתה, ונמצאו רגעים לא מעטים שיכולתי לקחת אותו בידים. ולגבי אותן סיטואציות שצריך להגיע ממקום למקום ואני עם גילי בידיים, הוא כמעט אף פעם לא ביקש. הבין מצוין שאין ברירה. ואם לפעמים הוא מבקש, אני מסבירה לו שאי אפשר והוא לא מנסה להתווכח. כך למשל, בגן הוא היה מיד מבקש על הידים כי הוא ידע שהמטפלות יעזרו לי ויקחו את גילי לאוטו, אבל מהאוטו לבית הלך לבד כמו גדול. כך שהקושי הוא דוקא בהריון עצמו (וזה בהחלט קושי... עם כל הבטן הזאת בשיא החום...)
|
תוכן התגובה:
|