כמובן שקשה להחליט שמהיום בתת מודע אני אעשה כך וכך, אחרת זה לא היה תת מודע. אבל היום שבו כתבתי את ההודעה הייתי כבר בעצם בעיצומו של התהליך הזה של לתת לנועם להבין שאני מצפה ממנו ללכת לבד. ההודעה שלי היתה שונה משלך בכך שאני מדי פעם ממש התעקשתי אתו שעכשיו אין "בידיים". הייתי בחודש שמיני, ענקית, בשיא הקיץ, וזה היה לי מספיק קשה כך שהייתי מספיק נחרצת, וכמה ימים אחר כך זה די הסתדר, הוא עוד מדי פעם היה מבקש, אבל בד"כ כבר הלך מרחקים קצרים לבד.
אחרי הלידה כמו שכבר כתבתי הוא ממש הבין מצוין מתי הוא יכול לבקש להיות בידיים ומתי לא, וממש כמעט לא היו איתו בעיות סביב הנושא.
היום הפרוייקט שלי של הליכה למרחקים ארוכים ממש נושא פרי. היום הלכנו לטיול ארוך ביער, תוך כדי שירת "לטיול יצאנו", ומשחקי מיץ פטל הארנב והאריה והג'ירפה שמתחבאים, והוא לא קיטר ולא ביקש על הידיים אפילו פעם אחת. אני ממש בעננים מזה....
|
תוכן התגובה:
|