|
9/11/2004 10:21
|
שם בדוי
|
מאת:
|
|
רבים לא רבים
|
כותרת:
|
טוב זה בטח ישמע מוזר אבל בעלי בהכחשה שאנחנו רבים הרבה. כל פיפס קטן מדליק אותו ויוצא מזה שאנחנו יכולים לריב אפילו כל יום. זה גם בד"כ ליד הילד (שנתיים) כמה שאני מבקשת ממנו שדי מספיק אני לא רוצה לריב לידו הוא טוען שאנחנו בכלל לא רבים וזה לא נקרא לריב.
כאן צריך לציין שאני באה מבית שבו אמא לא יותר מידי אסרטיבית ואבא "השייח" ,ואמא פשוט שם כדי לשרת אותו ולכן בעצם לא ראיתי אותם רבים מעולם אולי רק בשנים האחרונות. כנראה בגלל זה יצאתי בדיוק ההיפך - אני מאוד מאוד אסרטיבית ויש שיגידו שלפעמים אפילו אגרסיבית. אנשים לא תמיד מבינים אותי כיוון שתמיד אני עומדת על דעתי ואומרת את שעל ליבי. מאידך הוא- הוריו גרושים כך שיצא לו לראות מריבה קולנית או שתיים בחיים שלו - כשאני אומרת לו שאם נמשיך ככה אנחנו בסוף גם נגמור ככה זו אפשרות שממש לא באה מבחינתו בחשבון. הוא אומר שהוא בחיים לא יתגרש-יעשה כל שניתן כדי למנוע כזה דבר אבל כשאני אומרת לו תראה איך אנחנו רבים - הוא אומר לי שזה לא נקרא לריב, אפילו שאני אומרת שמבחינתי זה כן נקרא, זה ממש לא מזיז לו. הוא החליט שאנחנו לא רבים וזהו.
אבל איתו זה פשוט בלתי אפשרי. מאז ומתמיד אמרתי לו שאנחנו פשוט לא יודעים לריב כמו אנשים מתורבתים. כאילו ברגע שמישהו אומר משהו קצת לא במקום זה ישר הופך למריבה שאני אפילו לא יכולה לתאר איזה הרגשה הן גורמות לי. בזמן ריב אני כל כך מתעצבנת ואני מרגישה שאני פשוט רותחת מרוב שאני לא מובנת !!!! אה, וגם לוקח לי המון זמן להתקרר- נגיד רבנו עכשיו באוטו ואני עדיין עצבנית עליו, והגענו הביתה - הוא מסוגל נגיד להתחיל ליזום סקס אפילו שאמרתי לו אלף פעם בערך שאני לא מסוגלת להרגיש קרובה אליו ישר אחרי מריבה, זה כאילו אנחנו משדרים על שני קווים מקבילים . והכי נורא זה שהוא מקשיב לי ואמר לי שהוא מבין אותי ובסוף אני רואה שכאילו דיברתי עם הקיר. הרבה מתוך הויכוחים שלנו נוגעים לחינוך הילד כיוון שהוא טוען שאני מתירנית מידי ומרשה לו הכול והוא קצת יותר קשוח ולא מוכן למשא ומתן - ואני לא צריכה לספר איזה קשה זה בדיק בגיל שנתיים שהם בודקים את הגבולות שלנו בכל רגע נתון, ומה עובר לו בטח בראש כשהוא רואה את אבא ואמא רבים אחרי כל דבר שהוא עושה - מסכן בטח הוא מאשים את עצמו אני אפילו לא יכולה לדמיין את הסרטים שעוברים בראש הקטן והמתוק שלו...(והכי נורא אני כבר בתחילת הריב אומרת לו באנגלית אל תריב על ידו - והוא " אנחנו לא רבים בכלל..." וממשיך)
הוא טוען כל הזמן שכיוון ששנינו אנשים חזקים אז קשה לנו כי שנינו רוצים לצאת המנצחים בויכוח. אבל זה ממש לא נכון - מי בכלל רוצה להתווכח ? אני חייבת לציין שאני אוהבת אותו מאוד מאוד והוא מאוד מאוד אוהב אותי ואבא מקסים פשוט לבן שלנו. אנחנו גם מתכננים להרחיב את המשפחה בקרוב, דבר שמאוד מפחיד אותי כי איך שהקטנצ'יק הזה שינה לנו את החיים מה יקרה עם עוד אחד/אחת ???
לא יודעת מה השאלה בעצם? אולי איך מפסיקים את המעגל הזה? אני מבינה שלכל ריב יש שני צדדים ואני בהחלט לא צד פסיבי בעניין , וכל יום אני אומרת ממחר אני לא אשתף עם זה פעולה ואני אהיה הבוגרת והמבליגה - אבל כשאני מתעצבנת אני נשברת...
אם החזקת מעמד עד כאן אשמח לשמוע מה את אומרת ממרומי נסיונך בחיים ובכלל?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|