היי לך, השאלות אינן פולשניות כלל, אבל זה יהיה ארוך מדי לכתוב אותן פה. בגדול, העבודה הפסיכולוגית עוזרת גם בקבלה של המשיכה, גם בהבנה שלה אבל כל אלו הרבה פחות חשובים. הפסיכולוגית עוזרת לך להישאר עם מי שאת נטו, ללא תחושות האשמה, הפחד, לעג עצמי ועוד הרבה יותר מכך ומאירה מקומות שאנחנו בעצמנו לא נסכים להתקרב אליהם אף פעם, למרות שהם כל כך שלנו. אני חושבת שזו היתה אחת מההחלטות הנכונות ביותר שעשיתי בחיי, עד כדי כך.נכון זה עולה כסף, אבל זו השקעה, לא הוצאה, בעצמך. תחשבי על זה כך: אם היתה לך בעיה רפואית כלשהי לא היית מהססת לרגע לפנות לרופא! (יש גם אפשרות לעשות ביטוח פרטי המכסה ומחזיר חלק מעלויות הטיפול).
זכור לי שגם אני התלבטתי בדיוק באותן המחשבות כמו שלך ונמנעתי מאד מכל התערבות טיפולית או אחרת, אבל הגעתי למצב אין ברירה - המחשבות על להיות עם אשה לא נתנו לי מנוח וככל שניסיתי להדחיק אותן יותר או לחשוב שאוכל לשלוט בהן, המציאות טפחה על פני והבנתי שלא רק שלבד לא אוכל להתמודד עם זה ושאני חייבת עזרה מקצועית, אלא שאם לא אעשה זאת אני פשוט אשתגע. לפי מה שאת מתארת, את בדרך לשם ותאמיני לי, את ממש לא רוצה להגיע לנקודה הזו אם נדמה לך שהמחשבות האלו ירפו, או שתצליחי להתמודד איתן לפי מה שאמרת ("אז הן יופיעו ויעברו, אני אשרוד ואמשיך בדרכי") לא נראה לי שנפש האדם בנויה לזה. את פשוט מתישה את עצמך, נלחמת נגד עצמך. התחושת העולות אצלך הן איתות ברור שאת צריכה לעצור ולחשוב לעומק על השאלות הבסיסיות ביותר הנוגעות לך: מה את רוצה? איך את רוצה? מהו ייעודך בחיים אלו? זה נשמע רוחני אבל ממש לא, התשובות לשאלות אלו יכולות אולי להוציא אותך ממשבר קיומי מסוים בו את נמצאת (הוא קיומי במובן זה שאת מחפשת את דרכך).
על כל פנים, היו לי כמה קשרים מאד קרובים ומספקים עם נשים ועם חלקן אני בקשר טוב עד היום. קשרים אלו נגמרו כדרך טבעם של רומנים: או שהם דעכו באופן טבעי, או שהיה ברור שאין לקשר עתיד או שאחד מהצדדים החליט שהוא רוצה לעבור לצד השני (הקשר האחרון נגמר בכך שהאשה אותה אהבתי החליטה שהיא יוצאת מהארון ומתגרשת מבעלה ושתביני יש לה שני ילדים קטנים. אז זה היה קשה אבל היא היום מאושרת ואומרת שזהו ניתוח שהחתך שלו כואב אבל אח"כ זהו אושר עילאי). יש נשים הטוענות שעד שלא תנסי להיות עם אשה אף פעם לא תדעי אם זה באמת בשבילך וברגע שתהיי עם האשה המתאימה ההרגשה תהיה כל כך חזקה שלא תוכלי יותר להתווכח איתה. אני דווקא טוענת להיפך, ברגע שמנסים את זה עם נשים אין שום דבר שישווה לזה וזה כל כך סוחף ויכול לבלבל במיוחד אם הבחירה אם להמשיך להיות עם נשים אינה קלה, כפי שהיא אצלך.
לגבי המשיכה של נשים לנשים אחרות, העניין מגובה במחקרים רבים לאין ספור המוכיחים שהמשיכה לנשים היא סקאלה שמשני צדדיה יש את הקיצוניות: אלו שלא נמשכות לנשים כלל ואלו שנמשכות אך ורק לנשים ואפילו נגעלות ונדחות מקשר עם גבר. הנושא הזה גם עולה הרבה בפורומים שונים. רוב הנשים נמצאות איפה שהוא שם באמצע ולכן מוטיב הבחירה הוא כל כך חזק - שהרי אם המשיכה היא גם וגם, צריך לבחור. למעשה, כל הטיעונים שאת מעלה, לגבי הפחד והמשפחה שלא תקבל אותך והזוגיות הנוכחית שלך מובנים לי והם מאד מוחשיים ואמיתיים, אבל הם למעשה מכשולים בדרכך בדרך לקבלת החלטה.
המשיכה לנשים אינה רק הקרבה הנפשית היא גם המינית.עוד פעם, עד שלא תנסי את זה, קשה אולי להבין את זה. אני יודעת את זה כי גם אני חשבתי כמוך, אבל העובדה היא שאם זו היתה רק קרבה נפשית, היית יכולה להגיע לכך עם חברה קרובה. בכל זאת המשיכה לחבק\לנשק קיימת.הקרבה הנפשית מזינה את המינית ולהיפך. הסבל התהומי שדיברתי עליו אינו נובע כלל וכלל מהחיים הכפולים - לא עשיתי שום דבר בהיחבא ובעלי ידע על הקשרים. הסבל, אצלי לפחות, נבע מאי הוודאות לגבי מה יהיה ומה לא, ומזה שלא יכולתי להיות עם הנשים שהייתי איתן את כל הזמן זרציתי להיות איתן- רק לדוגמא, כאשה נשואה אי אפשר להישאר ללילה, או לסופ"ש כך שמצאתי את עצמי נמצאת פיזית עם בעלי אבל מנטלית ורגשית עם...זה פשוט קשה וכואב. זה אולי נשמע רגשני מדי, אבל העוצמות בקשר בין נשים הן בסקאלה אחרת לגמרי ולכן כפי שהאושר הטמון בו גדול כך גם יהיה הכאב אם הקשר לא יצליח.
מקווה שהצלחתי לענות לך פחות או יותר...
|
תוכן התגובה:
|