נתנת יקרה,
ברור שהסיכוי שהמטפלת תפתח את הפה קלוש ביותר. אבל מה שכן ברור הוא, שאם בעלי או ההורים שלו או ההורים שלי יידעו מזה, "הלך עליי" מבחינה זו שאהיה חשודה תמיד, כפי שכתבתי לך כבר. בעלי יצותת לכל שיחת טלפון עם חברה, ייכנס לפניקה אם אצא עם חברה כפי שאני נוהגת לעשות לעתים קרובות, וכל ההכחשות שלי לגבי רגשותיי כלפי חברותיי לא יעזרו. אני מכירה אותו. יש לי חברה אחת שנוהגת לחבק אותי חיבוקים מאוד ממושכים, והוא מקנא ונטרף אפילו מזה. לגבי ההורים שלו - פתחי את מילון אבן שושן בערך "פולנים", ותמצאי שם את התמונה שלהם. מהסוג השמרני ביותר. אני אהפוך מוקצה מיידית, כי הם גם רואים פסול מוסרי בנטיות מיניות. ההורים שלי - קצת פחות נוראיים, אבל גם אצלם 'לסבית' ו'הומו' הן קללות איומות. לדוגמה, כשילדתי את הבת שלי ורציתי לקרוא לה "נגה", הם עשו ממש סקנדל, כי לדעתם זה שם של לסבית. אל תשאלי אותי מאיפה הם הקריצו את זה.
בקיצור, אין מצב שאני מספרת למשפחה. וכאמור, אם הייתי יודעת שהנטייה קיימת אך אין לי שום כוונה לממש אותה, הייתי עוד יכולה להיות גלויה עם בעלי, לפחות. אבל מכיוון שהגעתי למסקנה שאני כבר מתפוצצת ורק מתפללת שמישהי שאני אוהבת תיענה לי, אני לא רוצה להפליל את עצמי.
אז השאלה למה זה כל כך מפחיד אותי לספר למישהו נייטרלי שלא אמור להעביר את זה הלאה נותרת בעינה, אני מניחה שזו זהירות יתר.
שיהיה לך יום טוב.
|
תוכן התגובה:
|