את רוצה שיעבירו את הפוגעים כתה? תדרשי את זה מהמנהלת, היועצת והמפקחת. את רוצה את תמיכת ההורים בהעברה הזו? תכתבי את זה במכתב. את רוצה ליידע את ההורים בפרטי המקרה כדי שלא יהיו אי הבנות, וכדי להזהיר מפני הישנות מקרים כאלה בעתיד? תארי את המקרה (כמו שכתבת לנו) והשאירי את הרגשות שלך בחוץ(עד כמה שאפשר). את רוצה להזהיר את ההורים מפני אוזלת ידה של המערכת? עשי זאת, וקחי בחשבון שהמערכת לא תאהב את זה ששופטים אותה לפני שהטיפול הסתיים. המכתב שלך, כמו שהוא, נשמע במקרה הטוב כמו שחרור קיטור ובמקרה הרע כהתקפת נגד על ההורים שהמליצו לא לפנות למשטרה. לדעתי, בכל מקרה הוא מעורר אנטגוניזם. אני לא הייתי מבינה למה מישהו צריך לשחרר קיטור דווקא במייל שלי, והתקפה היתה מעוררת בי הרבה התנגדות. ממילא, כמו שכתבת, את לא מעוניינת לשמוע בכלל את דעת ההורים על ההתנהלות שלך, אז למה בכלל לתאר אותה במכתב? אני חושבת שכולם ייצאו נשכרים אם תנסחי לעצמך מה המטרה במכתב הזה, ומה בכלל את רוצה שיקרה בהמשך. גם את - תביני טוב יותר איך לפעול לקראת מטרה ברורה, וגם ההורים (ה"טובים") יבינו איך לעזור לך. עד אז, תשחררי קיטור כאן.
|
תוכן התגובה:
|