עוד לא קראתי את כל התגובות, אבל רציתי להגיב ... ריגשת ונגעת בי באמת על החיים, כל כך נכון. אבל אני כל כך מאושרת לספר שמצאתי לי את מה שאת מגדירה "רחם מהדהד לרחם" ליד הבית שלי יש גינה גדולה, אליה התחלתי ללכת שמור היתה בת 3 חודשים, ופשוט "צדתי" נשים עם תינוקות בני אותו גיל, נשים שאיך שהוא בחוש שלי הרגישו לי מתאימות, וכך החבורה שלנו הולכת וגדלה, הולכת ומתגבשת, אנחנו מבלות את רוב שעות היום יחד, עוזרות, מדברות, מאכילות אחת את השניה, מושיטות יד כשצריך. תנסי לתאר לך אמא עם 10 זוגות ידיים-אושר ענק. והקטע הוא, שמור נולדה פחדתי להכנס לגינה, היה גדול עלי הקטע של כל-כך הרבה נשים, כל-כך הרבה תינוקות, אבל בעקבות דיון פה, של אישה שאמרה שלילד שלה נורא קל להתחבר לילדים אחרים ולמה לנו הגדולים זה קשה. פשוט החלטתי שזה לא קשה והעזתי לעשות את הצעד הראשון. וזה מדהים-מילה אחת, מבט, חיוך וזה מספיק. ועכשיו יש לי חברות חדשות, אחיות לאמהות. הקטנה קוראת, צריכה ללכת. תודה. שיר
|
תוכן התגובה:
|