פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

31/3/2004 23:58 מירב שרמן מאת: הי נעמה, כותרת: אני עוברת על הדברים היפים והאמיצים שכתבת אחד אחד, ואנסה להגיב מתוך העינים הפרטיות שלי, מהדרך שעברתי. כתבת: מעניין, מאתגר וכולא בנשימה אחת. התחברתי לזה מאוד. כשהייתי בצד הראשון של המתרס, הייתי מאוד לוגית, אהבתי מאוד לוגיקה, בגלל שזה תמיד עשה לי סדר בעולם. תמיד העולם היה מחולק למספר מצומצם של אפשרויות, וכל מקרה היה ניתן לשייך לאפשרות המתאימה. כל פעם שהיה לי בלאגן בראש, הייתי מפעילה חשיבה לוגית, ממדרת הכל, ומכניסה למגרות מסודרות שלא יבצבץ מהן אף שוונץ. זה נתן לי את הביטחון בחיים. כשעברתי טיפול פסיכולוגי (שיש לי לגביו הרבה השגות היום, אבל עדיין חלק ממה שהיה), ראיתי (לא זוכרת איך), שזה ממש מנגנון ששומר עלי מפני פגיעה ומונע ממני להרגיש איפה שכואב. לא ידעתי מה לעשות עם זה אז, אבל יכולתי להכיר בזה. היה לי חבר פעם שאמר לי "את יותר מדי שכל, תצאי קצת מהראש", ולא הבנתי אז על מה הוא מדבר. כתבת על "מחוברת לעצמי", ותיארת מאוד יפה את הטבעיות בה את מתיחסת להריון-לידה-הנקה. אני חושבת שזה מפתח נפלא ביותר שיש בידך להעמקת הקשר עם הנשיות שלך. בגלל זה אומרים שלידה יכולה להיות חויה מעצימה (וכן גם הריון, הנקה, הורות). כי אם היית שם מחוברת לעצמך, את יודעת איך את מונעת כשאת מחוברת לעצמך. והרי "מחוברת לעצמך" זו תמצית הנשיות. בילדותי, מאוד חיזקו אצלי את הצדדים האנליטים, וכשהייתי מדברת על ההבנות שלי לגוף ולטבע, לא היה מי שיבין. נחשבתי מוזרה בעינינים האלה, ולכן נטיתי ליחס להם מקום שולי בחיי. אה, גם לעבודות יד שלי לא יכולתי להתיחס ברצינות מאותה סיבה. ההריון והלידה הפגישו אותי עם סוג שונה של הבנות, פתאום לשפה הנפלאה שיש לי עם הגוף, היה מקום. ושם זה היה שטח בתולי. לא נגוע. אף אחד לא הכין אותי להורות בגישה זו או אחרת. לכן הטבע שלי פרץ מתוכי. וליד המעיין הזה נשארתי מאז. מאז שראיתי כמה הגוף יודע, וכמה זה מכוונן את חיי ומשנה לטובה, החלתי ליישם את ההבנות האלו גם בתחומים נוספים בחיי. יש שיר מתוק של גלי עטרי "מה שאת אוהבת" (תוכלי למצוא כאן http://www.shiron.net/), שמדבר ברמיזה ביני, על הכוחות האלו שיכולים להניע כל דבר, אם רק נרשה לעצמינו להיות מחוברות לאמת שלנו. ולגבי האומץ שצריך בשביל לשנות משהו בחיינו, אמרה אחותי (אחרי שנפרדה מחבר של 8 שנים), את המשפט המדהים: שאם יש צורך להיות אמיץ בשביל לשנות משהו בחיים, אז כנראה שעוד לא הגיע הזמן. ז"א, כשפרי בשל על העץ, הוא לא צריך אומץ כדי ליפול, הוא פשוט נופל כי אין דרך אחרת. גם אני לא עשיתי שום מעשה אמיץ. פשוט לראות את מה שיש. אם משהו לא מרגיש נכון, אז במקום להדחיק, או להגיד זה לא נורא או לא משמעותי, אז לתת לזה מקום, לראות את הקושי, להרגיש אותו בגוף, והשינוי יקרה מאליו, בזמן הנכון לו, כפרי בשל. זה לא אומר שלא יהיה בשינוי מאמץ, רק פשוט הדרך תתבהר כל כך, שיהיה ברור לאן ללכת. ואחרון, לגבי אינטימיות. אינטימיות זה לדעתי מפגש בין אנשים בו כל אחד בא עם הבטן פתוחה, מתוך אמון סקרנות ואהבה, ומה שנוצר הוא פרי המפגש ביניהם. זהו בערך, לא פשוט לי להעבר את הדברים ככה...איך מגישים לך באופן מסודר קצה קרחון ?... מקווה שבכל זאת הצלחתי להעביר משהו, ואת מוזמנת להמשיך לבדוק עם עצמך ואיתנו את הסוגיה... ובקרוב, אשתף על ההבנות שלי בנוגע למחזור החודשי- שיעור מאלף עבורי בנשיות. מירב. תוכן התגובה: תגובות נוספות 26/3/2004  02:28 מירב, איזה יופי! בדיוק מה שהייתי צריכה לקרוא. נתת לי המון חומר למחשבה! - אלישבע 26/3/2004  07:37 וואו ! הרבה מחשבה עוררת בי.. - גולדי 26/3/2004  07:47 מי כתב את זהההההההההההההה? את?? אני??? האישה של האלף הזה ,או הבא???? - טלי תקומי 26/3/2004  08:03 מירבי, אמן ואמן! התיאוריה הזו כתובה אצלי בחלקים בכל מיני מקומות, נעים לראות אותה מגובשת בכזה כשרון. ולגולדי - annat 26/3/2004  09:41 עכשיו אני יושבת ומחכימה מכן - מירב שרמן 26/3/2004  09:48 המון חוכמה ומחשבה. - HILLA 26/3/2004  09:54 מירבי, לא קראתי עדין את התגובות - אפרת של אוריאל 26/3/2004  10:00 מירב - כל מילה זהב. אבל מה עושים עם זה? (ל"ת) - יעל זר 26/3/2004  10:12 תוספת על מקומו של הגבר - מירב שרמן 26/3/2004  10:24 תודה הילה ואפרתי יקרות, ותשובה ליעל - מירב שרמן 26/3/2004  11:13 מירבי אהובה - אפרתי 26/3/2004  11:54 וואו, לא יודעת מאיפה להתחיל - גליה של אלה 26/3/2004  12:10 מודה לך - carmi 26/3/2004  12:34 אין לי זמן לקרוא את שאר התשובות אבל חייבת להעיר: המחיר - קצת היפוכונדרית 26/3/2004  15:04 מירב - שיר 26/3/2004  16:09 מחשבות על הביחד ועל הלחוד - תמי אמא של ערבה ואלה 26/3/2004  16:33 http://www.bsh.co.il/ShowArticle2.asp?ArticleId=1695&CategoryId=32 - טלי תקומי 26/3/2004  17:50 דיון מרגש מאוד אבל טומן בחובו סתירה מהותית - ע. 26/3/2004  18:58 למה אני מרגישה גברית פתאום? - נעמה 26/3/2004  19:38 מרב, את כל מה שכתבת יכולת לסכם בכמה משפטים, לא חבל לכתוב כל כך ארוך על משהו כל כך מובן? - אני 26/3/2004  19:58 את לא לבד. גם לי יש פן כזה .לכן קלה לי הציניות,וזה מה התכוונתי שאני מקנאה באלו שיש להן.קצת על תחילת המסע שלי . - טלי תקומי 26/3/2004  21:39 למירב, וגם משהו לנעמה ולטלי תקומי - דניאלה 26/3/2004  22:31 כן גם אניקראתי ואהבתי את האלמותי של כלבובה... - טלי תקומי 26/3/2004  23:20 מירבי- מקסימה שכמוך - לירון 27/3/2004  12:01 מירבי קשה לי להאמין שאני סוף סוף קוראת את התמצית הזו והיא כאילו שלי - מעיין של ליב 27/3/2004  12:14 מירב- - מעיין של ליב 27/3/2004  13:14 מירב, מה שכתבת הוא פשוט גאוני - סאלוש 28/3/2004  07:51 צחוקים, בדיוק אתמול הזמינו אותי להצטרף לקהילה... - מירב שרמן 28/3/2004  10:45 מירבוש היקרה - טל מ 28/3/2004  11:01 טלי יקרה, חוגגת עם כל אסימון שנופל - מירב שרמן 28/3/2004  11:08 עוד כמה מילים - אפרתי 29/3/2004  00:46 לכל הבנות - - ירוקה 29/3/2004  10:18 ירוקה, נראה לי שזה קוד האי הבודד - מירב שרמן 29/3/2004  20:30 מירב יקרה - נעמה 29/3/2004  23:18 הי נעמה, - מירב שרמן 29/3/2004  23:19 ול"אני", מענין אותי לדעת אם קראת את תגובתי, ואם זה ענה לך (ל"ת) - מירב שרמן 30/3/2004  14:14 עוד לא קראתי הכל, אבל למירב - סאלוש 30/3/2004  14:29 טלי - תודה :) - סאלוש 30/3/2004  23:09 מירב - אני מחכה ומצפה. אבדוק כאן בימים הקרובים. תודה. (ל"ת) - נעמה 1/4/2004  00:02 סאלוש, אהבתי כל מילה, תודה. (ל"ת) - מירב שרמן 1/4/2004  12:30 מירב, השארת אותי עם פה פעור... - נעמה 1/4/2004  15:27 מדהים נעמה, - מירב שרמן 3/4/2004  19:11 את עוד פה? - ורד שלשחר 8/4/2004  09:07 ורד יקרה, - מירב שרמן 22/4/2005  08:00 מירב, מרתק! הרשיתי לעצמי להעתיק אותך לפורום "גן ילדים"- עם הקרדיט, כמובן. מעורר מחשבה וכתוב נהדר! (ל"ת) - דרורית אמיתי-דרור 13/5/2005  23:18 תודה דרורית :-) לכבוד הוא לי! (ל"ת) - מירב שרמן

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש