שני בני במחנה ואני נמצאת עם התינוקת בלבד. היא הזמינה טיול בעגלה, וניצלנו את אחר הצהריים השליו, כדי לערוך טיול ארוך ולעשות גם נחת לכלבה. תוך כדי טיול, חשבנו (בעלי שיחיה ואני) על שאלתך. האמת, מצאנו המון סיבות, למה לא כדאי ילד. רק ההמנעות מאספות ההורים הנחצצות, מגננות מחורבנות (לא כולן, נא לא להתנפל!), ממסיבות חנוכה וישיבה ארוכה מדי על הכיסאות הקטנטנים האיומים הללו בגן, על מסיבות סיום השנה עם דקלומים מאולצים בחרוזים צולעים, שכר לימוד מופקע, הסעות לחוגים, תשלום לחוגים, ספרי לימוד ומכשירי כתיבה. הדאגות, חוסר החופש, הריצות לקנות בגדים, הויכוחים, הצעקות והריבים בבית (שני בני עשרה עצבניים...), החצ'קונים, ללכת לרופא ילדים, לבשל. בחיי שאני רואה איך היו החיים לפני. עכשיו בלי הבנים. כמעט אין כביסות, אין לי מה לעשות עם המדיח, הבית מסודר. אפשר לקנות מחשב הכי פשוט רק עם אינטרנט וללכת לחוגים בעצמי. בלי חשבון. ולעבוד מתי שצריך. להרויח בהתאם. למען האמת, פחדתי, שאם אשלח מכתב זה, אמצא ליד דלתי את עובדות מחלקת הרווחה של המועצה. ישר אוכל להודיע להם ששניים כבר בקיבוץ... אבל השלישית מקלקלת את הרושם. מה אגיד, שאת השלישית לא שילחנו מהבית כי היא צריכה לינוק? מצטערת שאינני יכולה לעזור לך בהחלטתך. אני כבר לא יודעת איך חיים בלי, ואחווה שוב חוויה דומה רק בסביבות גיל ששים!
|
תוכן התגובה:
|