אני עברתי את אותם הדברים בדיוק: היה לי טוב עם החיים שלי, הזוגיות והקריירה וחשבתי- אם כל-כך טוב, למה לשנות? הרגע היחיד שבו הרגשתי צורך לעשות ילד היה כשחשבתי אם אני מוכנה לוותר לגמרי על ילדים, אם אני יכולה לעשות החלטה כזאת והתשובה שלי היתה לא. משהו עמוק בתוכי בכל זאת רצה להיות חלק ממשפחה אולי משהו ביולוגי עמוק של המשכיות...לא יודעת. בקיצור, החלטתי להפסיק לקחת גלולות בגיל 30 וחצי, גיל 31 עבר ונאדה, לא יכולתי. ואז התיעצתי עם מטפלת הגרינברג שלי, והיא יעצה לי לכתוב על דף את כל הסיבות בגללן אני לא רוצה ילד ואת כל הסיבות למה אני כן. עשיתי את זה ולהפתעתי, בצד של הלא היו בעיקר פחדים: שאזניח אותו, אנטוש ועוד המון, באמת דברים די מפחידים שהבאתי בעיקר מהבית (ילדות קשה וכאלה) אבל משום מה כשהם היו על הדף, חיצוניים, הסתכלתי עליהם ובתוך תוכי ידעתי שאני לא אזניח ולא אתעלל, ואם איזה שד ישתלט, אני אטפל בו כמו שטיפלתי בהמון שדים. טוב, אח"כ פשוט הפסקתי לקחת גלולות, תוך חודש נכנסתי להריון שהיה מצד אחד כיפי ומצד שני מלא פחדים, לידה מדהימה ופתאום יש בנאדם חדש בחיים, עם אופי משלו ומראה משלו ומשום מה זה עובד. ונכון אני נראית פחות טוב, הזוגיות משתנה והקריירה ממש לא קיימת אבל יש חתיכת פזל שחסרה בשביל להבין את כל אלה: יש בנאדם חדש שיצרת וזה משהו די עצום, הרפתקה בלתי נגמרת, רגשות והבנות שאחרת אין דרך להתוודע אליהם, ולפעמים גם אני מרגישה בת 6 חודשים, רואה את העולם מחדש מזווית אחרת לגמרי וזה גם מתסכל וגם מדהים. אז בעצם די ויתרתי על השליטה המוחלטת על חיי שזה נורא קשה, מצד שני יש כל-כך הרבה התרגשויות חדשות... לא יודעת, אין לי פואנטה רק חויה אישית. מקווה שעזרתי.
|
תוכן התגובה:
|