לאמא כן אמא לא, ממה שאני מתרשמת מבין השורות ומבין התגובה שלך לתשובות, את נוטה יותר לצד של הלא, וחיפשת גם מישהי שתקום ותגיד לך למה לא. האמת אני לא מכירה אמא שעשתה את זה ומצטערת. אני חושבת שעצם ההתלבטות מעידה על כך שאת במקום אחר: או שאת עוד לא בשלה, או שאת רק נוטה להסתכל על הקשיים ולפחד מהם וזה משתק כל רצון טוב (ואולי זו תבנית מחשבה שפועלת אצלך גם במישורים אחרים בחיים) או שאת פשוט נמנית על אותן נשים שהצד האמהי שלהן פחות מפותח ולא בא באופן טבעי, כי רוב הנשים שאני מכירה פשוט חשות את הצורך הזה ללדת. את בתי הבכורה ילדתי בגיל 36 ולמרות שרציתי מאד היה לי משבר בהתחלה כי התגעגעתי כל כך לעצמי שלפני, ועד היום אני זקוקה לזמן לעצמי אבל היא נתנה לי כל כך הרבה, קשה להסביר, זה יותר במישורים של חיבור לחיים וליקום והמשכיות והרגשה שאת לא לבד. האמהות בסופו של דבר מוציאה מהאשה דברים חיוביים בלתי צפויים כמו סבלנות, נתינה אינסופית, תכונות שלעתים לא מתגלות לפני הלידה (ואני מכירה נשים כאלה באופן אישי) אני מציעה שתשאלי את עצמך מה יקרה בעוד 10 שנים למשל, האם תרגישי שפספסת משהו או תחושת החמצה תלווה אותך עד סוף חייך? אם חס וחלילה תמצאי עצמך בלי בן זוג, האם לא תצטערי שגם אין לך ילד? אם התשובה היא כן, אז תמצאי את הדרך להתגבר על כל הפחדים והחששות. בכל מקרה אני מקווה שבקרוב תגיעי להחלטה שאת תהיי שלמה אתה, בהצלחה !!
|
תוכן התגובה:
|