|
24/4/2004 22:37
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
|
יצא ארוך זוועה.
|
כותרת:
|
טוב, אני אתחיל בלהגיד לך שבאמת יכול להיות שהצעירון הוא האחד שלך. כן.
לא יודעת.
אבל,
שמתי לב שבכל ההודעה שלך לא כתבת מילה בזוג. זו לא אמירה ביקורתית חס וחלילה. הכוונה היא שסיפרת עליך, על הבת שלך, עליו אמרת שהוא אוהב אותך הכי בעולם וזהו. איפה הוא בעולם שלך? בביחד?
נשמע לי שהוא מהסוג הנוח המתעתע הזה, שאוהב, מעריך, מקבל, נותן את כל התמיכה כדי לגדול. משערת שגם את כל התמיכה כדי לחפש. כזה שלא יודע לבקש לעצמו אולי?
אני חושבת שכל אחת מאיתנו מוצאת את עצמה מחפשת איפה היא איבדה אותה אחרי לידה. זו יכולה להיות תקופה ארוכה של תהיות, בלבול וחוסר שקט. הרבה פעמים החוץ עוזר לנו להיזכר מי אני מה אני. יכול להיות שעם התמיכה והשקט שהוא נתן לך יצאת לחפש, ובלי כוונה שכחת קצת לחזור? ז"א אולי מרוב שהשקעת באיזה נתיב שהוא לגמרי שלך, שכחת לעשות גם יחד זוגי לפעמים? יעני הכל בסדר, אבל זהו. לא מעבר לזה.
תראי יקירה, אחד מהפחדים הגדולים שלי הוא לחיות לא ממש בגלל הפחד. למרות שעם ההזדקנות אני לומדת לקבל גם אותו בתור שיקול לגיטימי - לפחות לתקופה מסויימת, אני מאוד לא מוכנה שהוא ינהל לי את החיים. האמת? - לא מוכנה ששום דבר ינהל לי את החיים. חיפוש של אש זה גם משהו שעלול להיות מנהל חיים במקום להיות מנתב לאושר, ואפשר הרי שזה יקרה בלי שבכלל נשים לב.
אני חושבת שמיקה הלא מקורית כתבה את הכל. את נמצאת בבלאגן כזה שאישית אני לא יכולה להאמין לך לא שאת מאוהבת ממש (בסגנון 'זה האחד'), ולא שאת לא רוצה את בעלך. אני אפילו לא יודעת אם טוב לך עם בעלך. מה הבסיס שלכם? האם זו באמת היתה התפשרות של: "אני לא אוהבת אותו אבל הוא בטוח", או התפשרות של: "הוא מדהים והכי מתאים לי בעולם עם דפקטים שאיתם אלמד לחיות הכי טוב"? כתבת שאת מתה לעזוב הכל ולהיות איתו – למה יש משקל יותר גדול – ללעזוב את הכל או ללהיות איתו? את אלה חשוב לברר טוב טוב.
אז הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה לסדר את הבלאגן.
כל מי שכותבת שהיא לא מאוהבת בבעלה אבל מחכה לגבר שיציל אותה כדי לצאת משם - זו טעות ענקית בעיני! להחלטה אם כן או לא אלו החיים אותם את מאחלת לעצמך, ושאותם את יכולה לבחור כל בוקר מחדש, לא צריך להיות שום קשר לשום מכנסיים אחרים! את צריכה לחשוב עכשיו אם את רוצה את החיים איתו. עם הבעל שלך. זה שבחרת בו ועשית איתו את הבת שלכם. זה שאת כבר מכירה איך מריחות לו הרגליים ויודעת בדיוק מה כל חיוך שלו אומר. החיים האלה שבהם צריך כ"כ הרבה להשקיע, לחפש, לעבוד – החיים האלה שאת צריכה לדעת לאן הם יכולים להוביל אותך ולהחליט אם לשם את רוצה ללכת. והקטע המסובך הוא שאת צריכה להצליח לעשות זאת בלי להתחשב בכל מסיחי הדעת המאוד חזקים אבל מאוד לא רלוונטיים בעיני. את צריכה להחליט וגם לא על סמך התקופה האחרונה – אפילו אם היא ממושכת, אלא על סמך הפוטנציאל שאת יודעת אם כן או לא קיים שם לכם.
האש הניצוצית כבודה במקומה מונח, אבל אני די בטוחה שכאלה יגיעו עוד במהלך החיים. גם אם תישארי איפה שאת עכשיו, ואני די מהמרת שגם אם תלכי על זוגיות מאושרת עם הצעיר (את סולחת לי שאני קוראת לו ככה, נכון?...). לפעמים מה שעושה אש לכ"כ משכנעת זה הטיימינג שהיא מוצתת בו, וכמובן – עד כמה אנחנו ממשיכות ללהטט בה. בגלל זה לא הייתי בוחרת להאמין כ"כ בקלות בשלב זה שזו אש של האחד. יכול להיות שזו פשוט אש מוצלחת לאללה, אבל לגמרי לגמרי בגללך, ובלי הרבה קשר לצעירצ'יק שמתפקד ככותרת.
שוב אני אומרת – אני לא יודעת. אולי זה משהו אחר, אולי באמת מצאת את אהבת חייך, האחד והיחיד שאין כמוהו בעולם בשבילך. אבל – מאוד יכול להיות שזו איזו פריקת עול, איבוק של הלב שנסגר באחד ממחסני החיים, מילוי איזה חוסר ששיווע ליחס. מאוד יכול שהחוסר הזה יכול להיות מסופק גם מהחומרים שיושבים לך בבית, ורק שכחתם/זלזלתם/התעצלתם בלי כוונה לבשל כמו שצריך.
הרי תסכימי איתי שהגיוני שכבר הרבה זמן את/ם לא משקיעים בזוגיות. שכבר יותר מדי זמן את/ם הולכים עם הנחת ה"בסדר" ולא צריך יותר מזה. יכול להיות שבגלל הנחות מוטעות כאלה איבדת את זיכרון אהבתך לאיש שלך, ולא בגלל שהוא לא האחד או התפשרות. את מבינה את כוונתי? – ואת זה את צריכה לברר.
איך עושים את זה? מצד אחד את ממש לא יכולה להמשיך עם זה ככה. מצד שני את כבר יותר מדי בפנים בשביל להחליט לא לשחק זה לא בריא וגמרנו. את ממש צריכה לחשוב על דרך פעולה שתגביל את המגע ביניכם באופן מיידי. אם זה ממשיך עוד קצת זה כבר יגלוש לפסים שהחזרה מהם קשה קשה קשה. אם הקשר בינכם ימשיך להתפתח הבלבול שלך רק יתחזק. לא חושבת שתוכלי למצוא שם תשובה. יותר מזה – אם תחליטי כן להתבסס על תשובות שתמצאי בחדש, לא נראה לי שתוכלי להיות שלמה עם ההחלטות שתקבלי. הרי כל התחלה, בטח ובטח כזו אשית, בשדה כ"כ נטוש, היא סוחפת, ממלאה, ממכרת. אני חושבת שאת בעצמך לא יודעת אם להאמין לך – ובצדק. אז את חייבת לתת לעצמך איזה פרק זמן של ריחוק, שיתן לך קצת מקום להתאפס על עצמך ולהבין מה קורה. אם את מפחדת "להפסיד את הרכבת" תשנני לעצמך שאם הוא הוא האחד – הוא יהיה שלך. זה לא מה שאמור להלחיץ אותך. וד"א לדעתי – רגשותיו אינם צריכים להוות שום שיקול שישפיע על החלטתך. כי בינתיים את עוד לא הולכת על החלטה אלא על מציאת הרצון שלך לגבי חייך. אם תגיעי למסקנה שתצריך החלטה שמערבת אותו – אז הם יהיו אולי יותר רלוונטיים אבל גם, לדעתי, הם לא אמורים להיות (ואני יודעת שזה מאוווווד קשה לפעול ככה, אבל עדיין כותבת).
אז שוב, הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה להבין מהקורה איתכם שם במחוזות הנישואיים. מה קורה איתך שם? זה משהו שיכול להיות לו עתיד? שלם, מרגש, מספק, מפרה חי ומשמח? אם כן – איפה נתת לו לברוח? אם לא – למה? והאם אי אפשר בכ"ז להגיע לשם – למקום הזה שאת חולמת להגיע אליו (ולא ללילה שניים, חודש חודשיים – אלא במהלך חיים שלמים) בתוך הזוג שאת נמצאת בו עכשיו?
אלו השאלות היחידות שאת צריכה לשאול את עצמך ולברר עם עצמך עכשיו. לא אם ילך לך עם הצעיר, לא אם יהיה לך טוב יותר עם הצעיר, לא אם זו אהבת חייך הצעיר (שבכל מקרה לא יכולה להיות לך תשובה אמיתית אליהן בינתיים..). ולמרות שנורא קל לכתוב אבל נורא קשה לעשות שאלה לא יהיו השאלות המנחות – זו לדעתי הדרך.
בגלל שהדרך עמוסת פיתולים ושיקולים שאת אפילו לא יודעת את כולם (הרי אנחנו מזיינות את השכל הכי טוב לעצמנו) – לעשות את זה עם עזרה. והייתי מוותרת בשלב זה על העזרה הזוגית ומתמקדת בפול גז על טיפול יחידני. זה בגלל שאת עכשיו לא רק לא איתו, אלא גם לא איתך. את לא יודעת מה קורה אצלך בראש ובלב, מה הרצונות שלך על חייך, מה הרגשות הכי עמוקים ובסיסיים שלך – אמת, או אשליה אופטית מובנת.
אחרי שתעשי לך סדר ותדעי להגיד מה את רוצה, תוכלי להגיד גם מה את לא רוצה. ואז כבר תוכלי לדבר על אומץ, על החלטות, על איך או מתי. כשיודעים מה באמת באמת רוצים מוצאים את הדרך להגיע לשם. בשלב זה את צריכה להתעלם מהדרך ולמצוא/להבין רק מה את באמת רוצה. אח"כ יכנסו דרכים לשיקלול.
מקווה בשבילך שאלה יהיו דרכים לבניית אושר מדהים בבית שכבר יש לך. אבל בכל דרך בה תבחרי- מאחלת לך שתחיי בשמחה אמיתית ומאושרת ובאהבה מדהימה.
ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
