אצלי הכל בסדר ולא חשוב אם לא אמצא תשובה אצלי הכל בסדר, היום כבר לא מתים מאהבה
ליאתיתי יקרה ואהובה שלי, אני שמחה לשמוע שהדברים הסתדרו- מסתדרים ומקווה שההריון ימשיך בכייף ובנחת, אמן! אני בסדר, תלוי מתי שואלים:) כבר חשבתי שנגמלתי ממנו לזמן מה, לא דיברנו מאז תחילת ספטמבר, הוא נסע למזרח, חזר, אנחנו לא בקשר, אלא אם כן, מחשיבים ממדים לא פיזיים (אמאלה, אני משתגעת?) עד הנסיעה שלו היינו בקשר צפוף, די ביוזמתי, יש לומר, וכבר הרגשתי קצת נודניק, למרות שהוא משת"פ מאוד. כמה חודשים קודם הוא נפרד מהחברה שלו והיה שבור למדי, אח"כ התאושש ורפרפנו קצת אחד ליד השני ואז נסע. החלטתי לנצל את הידיעה שהוא לא פה, כדי להגמל, לא להביט בתקווה על כל רכב כמו שלו, לא לצפות לפגוש אותו ולהשקיע בבית, יצאנו לחופש, (רבנו רק קצת) ופתאום זה התפרץ שוב - הגעגוע!!! אין שעה ביום שהוא לא במחשבתי או בליבי, אני חוששת שאם בעלי מעיר אותי בלילה, אני הוגה את שמו. (של הצעירון) וראבק! אני יודעת שלא יהיה שם כלום (באמת?!) בחרתי במשפחתי, אני לא אבגוד בהם ולא אעזוב אותם!!!!! (הסימני קריאה, יקירתי, הם בשבילי, כדי לקרוא טוב יותר מבעד לדמעות.) יש לי בעל נהדר,הצעירון בכל מקרה כנראה לא היה מתאים לי, אני מנסה בכח להזכר גם בקטעים הפחות נחמדים שלו, בצדדים של ה"ליקוי חמה". ובכל זאת, נשמתי נתלשת אליו. נשבעת לך, יקירה, שיש רגעים בהם אני בטוחה שזה הדדי, אבל יש גם אחרים בהם אני שואלת את עצמי, אם הוא בכלל עוד חושב עלי? רואה אותי במחשבתו.. יודעת שגם אלמלא הייתי נשואה + (הפלוס הכי טוב שלי), כנראה שלא היינו יחד, כי הוא צעיר, וגם אלמלא היה צעיר כל כך,.. לא יודעת, ראבק. אני כבר כמה ימים מחזיקה את עצמי לא להתקשר, לא להכנס שוב למעגל הקסמים, אבל עדיין, בכל פעם שהנייד מצלצל, ליבי מתפלל שמו יהיה על הצג. העובדה שהוא נעדר מחיי כבר למעלה מחודש, כל כך מוחשית וזועקת לי השתיקה הזו כל כך רועמת. נכון, אני לא מתאפקת ושואלת עליו, כאילו באקראי, ידיד לעבודה שעובד איתו כעת על פרויקט משותף, וכשזה יסתיים, מה הלאה? את מי אשאל מה קורה איתו? ליאתיתי, אהובתי, אני מברכת את אלוהים עלייך בחיי, זה בעצם הסוד הע-נ-ק שלי איתך. אני כל כך לא יכולה לספר על זה לאף אחד מחברי, עד כדי כך, שכבר חשבתי לי ברגע של שבירה, אני כל כך מתגעגעת, למי אני יכולה לספר, אולי לבעלי, הוא בכל זאת ה-חבר שלי. לבעלי?! השתגעתי?! אז כרגע וסליחה על האורך, אני בנקודה של "היום כבר לא מתים מאהבה". אני חיה..כאילו..בשני עולמות, בשני מימדים כל הזמן הזה.. הגזמתי, איזה אורך, סליחה וגם המון תודה, על היותך נשיקות
|
תוכן התגובה:
|