|
24/5/2004 20:52
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
|
מתוקתי המאוהבת (:
|
כותרת:
|
ווווואי כמה חורה לי שלא ראיתי את ההודעה הזו עד עכשיו. תכניסי איזה OT קטן או משהו... אני כמעט ולא עושה חיפוש עלי מאז שהמנוע התחרפן (נגמלתי ממנו), ומאז שהוא חזר עוד לא פיתחנו יחסי חברות טובים מספיק עדיין... אז קודם כל יקרה שלי, מקווה שהיום את דווקא מבסוטית ממך, אבל!!!!!! ת פ ס י ק י לרדת עליך כ"כ הרבה! מה את רוצה ממך? תני לך זמן, תני לראש להתאפס לאט, ואז לגוף, ואז ללב המרוגש שלך.. זה לא יכול להיות עניין של יומיים. זה יקח זמן, וזה בסדר! לא לצפות שהשינוי יהיה חד וחלק ומיידי. בכל זאת יש עליך תיק לא פשוט, ואת צועדת עכשיו בדרך פתלתלה ובהחלט לא קלה. אבל את צועדת! ועם נעלי הרים שאקליות! זה שאת נופלת מדי פעם שוב עם הלב השובבי שלך - זה בסדר. בינתיים, ועדיין, זה לא אומר כלום. עדיין כל מה שכתבתי בפעם הקודמת רלוונטי. אבל נורא רוצה לשמוע על נקודות האור, על ההכרות איתך, על התהליך עם האיש ההוא שבבית.. איך שם? חשוב נורא שתזכרי לראות בכל הקטע המכביד אם כי מרגש הזה הזדמנות. לא לחשוב על זה רק בעיניים של השרדות ופחד, אלא גם בתור הליכה לקראת חיים טובים יותר, שלמים יותר, אמיתיים מספקים ומרגשים יותר. חשוב מאוד שגם מהדרך עצמה תחווי, ולא בטעות לעצום את העיניים ולסתום את האף. תהי יקירתי. אין לך ברירה אחרת חוץ מלהיות. ולהיות - בשבילך, זו מתנה. תאמיני לי. בבקשה. תמשיכי לנסות להקטין חיכוכים עם הצעירון, תמשיכי לפתח את הקשר שלך הבייתי החמים והטוב, ולהוציא אותך לעולם גם בתוכו. צעדים קטנים, למידה. שום דבר כאן לא סופני. שום דבר כאן הוא לא רמז לבארדק אימתני שתטבעי בו בשארית חייך. את עושה, ואת עושה טוב. יותר טוב מטוב אם תשאלי אותי. ואני עדיין גאה וסבתאית - אפילו שאני חוזרת על עצמי בנושא... (: תכתבי לי מתי שרק מתאים לך, אני מאוד רוצה לשמוע. אמנם הזמנים שלי כאן התמעטו בצורה אכזרית ביותר, אבל אני כאן. גם אם לוקח לי זמן... ): חיבוק גדול מותר? שלך, ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|