|
12/6/2004 14:55
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
|
ויי ויי ויי
|
כותרת:
|
אין לך מושג כמה הרבה טוב עשה לי לקרוא אותך.
את פשוט מדהימה. היה לי מוזר לחתום את ההודעה הקודמת ב"אוהבת" אבל עכשיו אני מוכנה להודות שממש ממש התאפקתי.
יקירתי המקסימה, קודם כל חיבוק. של גאווה וגם סתם מעיכתי.
בקשר לבעלך היקר - אמרת שהוא נתן לך תמיכה - למה? מה סיפרת לו? מה, הוא יודע על הצעירון?
כבר בדברים הקודמים שלך עלה הקטע הזה של הסלע האיתן, או יותר נכון - חוסר הבטחון שלו. ואני שואלת - למה? כי לא נשמע לי שהוא פשוט כזה, אלא שהוא חסר בטחון בקשר אליך. עכשיו, אם הוא יודע משהו בקשר לצעירון ... אני מבינה אותו, אבל אם לא - מה גורם לו להיות ככה? ויותר חשוב, מה את יכולה לשנות כדי להבהיר לו שיש לו את כל הסיבות בעולם להיות בטוח?
כתבת דברים כאלה מדהימים ומשמחים (אפילו שלך הם נראים כמו צעדי נמלה - אני יכולה להעיד בתור קוראת שהשינוי ענקי! תקראי מה כתבת בקודמים), ואני באמת מאמינה לך שזו הבחירה שלך. אולי את עוד לא מאמינה בזה?
והוא רגיש הבעל שלך, לא? הוא קולט אותך מקילומטר. גם אם הוא לא יודע להסביר לו מה, הוא מרגיש בדיוק את התסכול שלך ממנו, ואת ההתרחקויות, ואת כל הבארדק השאלתי שהיית בו ועכשיו את עושה סדר בשאריותיו. זה קשה.
מישהי מדהימה אמרה לי פעם שהתכונות שבזכותן אנחנו מתאהבות בבעלים שלנו הן הראשונות שאנחנו מנסות לשנות. וזה כ"כ נכון... נראה לי שהרגישות הזו שלו אליך, זה שהוא יכל להריח בך את הבלבול ופשוט לעטוף, או לחמם, או להקשיב כדי לתמוך בהתמודדותך, זו אחת התכונות הרציניות ביותר שמשכו אותך אליו. ועכשיו - הרגישות הזו (או התוצאות שלה) מרחיקות אותך, ואת רוצה אותו אחר. לי עוזר להזכר במשפט הזה, למצוא את המקור להתנהגות, להזכר שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת אותו בגללם, ואז ההתנהגות כבר לא מבוזה אצלי - ואפשר להתמודד איתה בלי השיפוטיות.
כתבת שאת מוותרת על חלק מעצמך בבחירה זו, ואני איתך. ברור. כי באמת אין בחירה שמכסה את הכל. אי אפשר גם לטייל בעולם כל החיים, וגם לחיות בבית עם גינה בסביבה בטוחה ומוכרת כל החיים. ואת החלק ה"נודד" שבנו, חלק מההוא ה"פרוע" נקרא לו? לא יודעת, אבל בטח - אנחנו מוותרים עליו. כך או אחרת. המון חלקים יושבים בצד.
הקטע הוא שלאחרונה נוכחתי שלא חייבים באמת לוותר עליהם. ז"א כן חייבים לוותר על הוצאתם לאור כמו שאנחנו יודעות עד היום (עם גברים חדשים לדוגמא), אבל בכלל לא חייבים לוותר על הקסם ההוא. על האש ההיא. על החופש הזה שבתוכנו עמוק בפנים. אני יודעת את זה כי זכיתי להרגיש את זה מאוד בחי- את הגוף והנפש שלי בלהט האש הכי טהורה וט-ר-י-י-ה בעולם. וזה בלי לערב שום גבר (גם לא את טל) - רק אותי. עכשיו אחת מהשאיפות שלי היא להכניס את האש הזו הביתה, וזו כאילו אש שלא יכולה מעצם הגדרתה לחיות בתוך זוג נשוי שכבר שנים יחד. האש הספיציפית של ההתחלה.
בקיצור - שוב חוזרת על עניין הבחירות והרצונות - חשוב לעשות את הבחירה, וגם חשוב מאוד לתת משקל וכבוד לרצונות הכי הכי שלי. לכולם. גם לאלה שנראה שאסור או לא תקין לרצות כי אי אפשר. לי הרגשת האש הזו הוכיחה שאם ככה - באמת הכל אפשרי.
ברור שחורה לי שצריך לעבוד כ"כ הרבה כדי להגיע... או שאולי זה לא יהיה הרבה, אולי חורה לי שצריך לעבוד בכלל (יש לי ימים כאלה), אבל אפשר.
וכמה שאת צודקת שמזל שבגידה כואבת. זה הרי מכריח אותנו לעצור ולקחת את השיעור (שבטח לא הכי שמנו לב אליו קודם - או לא רצינו לשים לב). אלה שבוחרים בבגידות הרי בוחרים בדרך הקלה שמהר מאוד תביא אותם לאותה נקודה. ואז מה? לופ מדכא ומעייף, בד"כ חסר טעם. ואיך אני שמחה שהאיום הבגידתי ירד לך מהקדימה של הראש. בטח רק זה לבדו מוריד לך חלק נכבד ממה שישב לך על הכתפיים. יופי!!!
ולגבי הצעירון.. את יודעת, כשקראתי אותך זה הזכיר לי את האותי של פעם בקטע של גברים. אישית התאהבתי רק באלה שלא יכולים לקרות. אבל הקטע הטוב הוא שהתאהבתי בהם כי ככה רציתי. האחרון שנפלתי ממנו (לפני טל).. שמעתי עליו קצת סיפורים, ואז ביום הסטודנט ראיתי אותו (בפעם הראשונה): בחושך, עם הגב אלי, והייתי בלי משקפיים (לא רואה מרחוק). נפלתי באותה שניה. אח"כ הייתי עסוקה בלהתאים אותו לחליפה שהכינותי מראש - של הגבר המושלם. היו קטעים. כשהגעתי אליו הייתי כ"כ טובה בהתאמת חליפות שאני חוששת שלא היה שום קשר בין המקור למה שראיתי אני. חברים שלי צחקו עלי ממש שאני ככה מחוקה מאיזה בוק (טוב.. הוא אבל היה הורסססס גומר מבחינה חיצונית+סקסית (:), ואני פשוט הייתי מסוגלת לחתום על מה שרק תרצי שהוא פשוט הכי זה והכי זה והכי זה. והוא לא. אפשר בשקט להגיד הכי לא.
בקיצור - שימי לב שמה שראית לו בעיניים זה מה שחסר לך עם בעלך. יכול להיות שבאמת ראית את זה, אבל זו לא חכמה - הרי הוא לא אמור לפחד. אין לו אותך להפסיד אותה, ולתרגם את זה צ'יק צ'ק ל"כמו שאני רוצה" זה קל.. קל מדי. ומאוד יכול להיות שמה שראית לו בעיניים זה את העיניים שלך. או את מה שהעיניים שלך מחפשות. הרי זה לא מסתדר בכלל עם מה שכתבת בהמשך. או שכן מסתדר בקטע מאוד לא מפרגן לו: הוא היה בטוח ויציב כי מה שעניין אותו באמת זה הוא. אוף אני מבולגנת ולא מצליחה להגיע לנקודה החמקמקה הזו בשבילי. מקווה מאוד שאת מצליחה להבין אותי גם אם אני לא מצליחה להסביר (:
טוב, זהו.
את לא מייגעת או מעיקה (או כל מילת 'מ' אחרת שכתבת שם) עלי. לא יודעת מה בך בדיוק גרם לי להקשר ככה... אולי האמת היפיפיה שלך שנכתבת בכזו פשטות כובשת, אולי זו את שקורנת מבין האותיות. לא יודעת. אבל אני כאן מרצון, בשבילי לא פחות מבשבילך. למען האמת זה הרי לא מדויק - זה בשבילי הרבה יותר מבשבילך (כי ככה זה בחיים (:).
אני אשמח לשמוע כל מה ומתי שתרצי לכתוב, ואם לוקח לי זמן לענות זה בדיוק בגלל שאני כאן כשאני לגמרי כאן. את איתי, נכון?
אז אוהבת, והפעם לא מתאפקת מלכתוב, מאוד, וגאה, ולומדת, וזהו בינתיים.
שלך, ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
