|
26/6/2004 21:15
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
|
אפרתי ומאו'
|
כותרת:
|
יקרות יקרות... מה אני אגיד לכן? קודם כל תודה. דבר שני, מזל שאפרתי שמה תזכורת מקדימה, דבר שלישי - המון המון תודה... וחוצמזה? לא יודעת. מאוד קשה לי לדבר עלי, לא עושה את זה כמעט בכלל. ז"א מדברת עלי המון אבל מעטים מעטים יודעים ממש. וגם אלה.. אתן יודעות, במסגרת המגבלות. האמת שהיה איזה שלב, מאו' יקירתי המדהימה, שנורא התחשק לי לשתף אותך במשהו, איכשהו האנונימיות שלך עשתה גם אותי אנונימית יחסית וזה התאים לי. אבל אז נזכרתי שזה באמת לא מקום סגור, ושיש עוד עיניים - אולי אפילו של איזו טרולית בפוטנציה, ואולי גם לא (כי לא נראה לי) - אבל זה מספיק כמובן כדי שלא אוכל לדבר באמת וממש עלי. אז תודה תודה שוב יקרות שלי על הצעות הכ"כ נדיבות שלכן, ועל כל המילים שלכן. כדי שתהיו שקטות - אני עובדת על מה שצריך -ולא רק לבד. לפעמים מרגישה הכי לבד שבעולם - אבל ככה זה בלהתבגר, לא? אפרתי - הידיים המזמינות למרות שהן הכי מקסימות בעולם.. מפחידות לי מדי. לא נראה לי הגיוני שאעשה איזה צעד כזה. אבל את כזו נשמה. כל פעם מחדש מפעימה אותי ומרגשת. מאו' מקסימתי - מחכה לשמוע מה שלומך, ואוהבת אותך פשוט ונקודה. שלכן, ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|