|
7/4/2002 13:26
|
מיכל ד.מ.
|
מאת:
|
|
זהר יקירה
|
כותרת:
|
נשבעתי לעצמי שזה יהיה ביקור חטוף בפורום, בלי להכנס לדברים כי יש כל מני דברים חשובים לעשות... א ב ל , זהר יקירה, מה שקרה כאן באמת מצריך חיבוק וירטואלי גדול. אז אנא, קבלי את אהבתי. אני איתך. קודם כל- באמת, אל תקחי ללב, למרות שלא קראתי את המשך ההשתלשלות, אלא רק את ההודעה הראשונית, עושה רושם שיש לנו עסק עם מישהי שהפחד, הספק, המרמור, האיום, האלימות והתוקפנות לקחו את השליטה על חייה. ועל כך צר לי עליה. זהו המקום שלה ולא נראה כי כל כך נעים בו. די מלחיץ ומתוח. אנחנו לא שם, ולכן יופי לנו!
ניסיתית לחשוב/להרגיש מה יש כאן באמת, בארוע/תקשורת שמתחוללת כאן. אם אתרומם קצץ גבוה יותר, להתבונן מלמעלה על הדברים אוכל לנסות ולמצוא את ההזדמנות והמתנה שגלומות בהתחוללות וממתינות עבורך: מרגלית היקרה באה (אולי) להשמיע בקול גדול וברור קולות פנימיים הקימים בתוכך ואת (אולוי) מעדיפה שלא לשמוע או שלא לתת להם מקום וביטוי. וכך היא מזמנת לך התמודדות והתעמתות עם הפחדים והספקות הללו. (בהמשך למה שדיברנו בטלפון) יש כאן בעצם הזדמנות להיות עם הפחד, לא לדחוק אותו לפינה, שם הוא ממשיך לגדול ולהשחית כל חלקה טובה. ואולי (ואני מסייגת את כל דברי באולי הזה) יש כאן עבודה דווקא עם הכעס שהסיטואציה מעלה, או דווקא עם החולשה. אני בעצם לא יודעת, חפשי מה יש שם עבורך שיכול להצמיח ולהביא להבנה ועוצמה. בטוח שזה שם, דברים כמו התבטאויותיה של מרגלית המרירה לא קורות סתם!!! אני מקווה שלא הלכתי רחוק מדי בפלספנות, הדברים באמת מיועדים עבורך זהר. באהבה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|