אוקיי, האמת היא שדי נמאס לי מהדיון הזה והחלטתי לרדת ממנו, אבל מרגלית ביקשה שאענה, ואני מנסה למלא את בקשותיה.
בכל זאת, הגעתי להחלטה לגבי העתיד, שאני פשוט לא נכנסת לדיונים שבהם במקום התייחסות עניינית ו*מנומסת* מתחילים עם כינויי גנאי.
אני מנסה ללמד את הילדים שלי שבדרך כלל, מי שצועק חזק יותר הוא דווקא זה שצודק פחות. זה נכון גם לגבי צעקות בכתב.
רותי - תודה לך.
אזהרה: הקטע הזה ארוך. מי שאין לה סבלנות מוזמנת לדלג על החלק של ההתדיינות, התגובות לתגובות וכו', ולהגיע ישר לחלק שמתחת לכוכביות ********* שהוא לדעתי יותר מעניין, בא מהלב ולא מהראש, ועוסק בהנקה ולא בלידות בית.
ועכשיו לענייננו.
איך אני אקרא לך, "תגובה"? שיהיה תגובה. אז ככה. משרד הבריאות ממליץ על הנקה, נכון. הוא גם ממליץ על חיסונים. איכשהו יוצא שקרוב למאה אחוז מחסנים בהתאם להמלצות, ולעומת זאת רק 14.5- אחוז מניקות הנקה בלעדית עד גיל חצי שנה, ורק כעשרים אחוז (15 אחוז אם בוחנים רק יהודיות) מניקות הנקה (בהגדרה כזו או אחרת) עד גיל שנה. זה על פי תוצאות הסקר האחרון של משרד הבריאות. זה לא מפני שמשרד הבריאות חושב שחיסונים יותר חשובים מהנקה או להפך, זה כי הנקה מסובכת יותר מחיסונים, ועל כך בהמשך.
כתבת: "...דווקא אצלך העולם מתחלק לשחור ולבן ולא אצלי. הנקה=לבן פורמולה=שחור."
הנקה זה בהחלט לבן אצלי, אבל פורמולה זה לא שחור. אם לחזור לדמגוגיה החביבה עליי, כמה מחברותיי הטובות ביותר לא הניקו, או לא הניקו בדיוק על פי ההמלצות.
כתבת: " והלא נאמר - משרד הבריאות מ מ ל יץ = המלצה. לא שווה איסור ולא נאמר שפורמולה מזיקה בצורה זו או אחרת לבריאות התינוק".
הנה הפיסקה הראשונה בפרק על יתרונות ההנקה בהמלצות משרד הבריאות (מתוך אתר המשרד):
"נמצא שהנקה מגינה בפני זיהומים במערכת העיכול ובמערכת הנשימה, ומורידה את הסיכון לדלקת האוזן התיכונה , . נמצא. תינוקות שהוזנו בחלב אם מזמן לידתם ועד גיל 13 שבועות או יותר, היו בעלי שיעורים נמוכים יותר באופן מובהק של מחלות במערכת העיכול ובמערכת הנשימה לאורך כל שנת חייהם הראשונה, בהשוואה לתינוקות שהוזנו בתרכובות מזון לתינוקות (להלן תמ "ל). בהשוואה לתינוקות שהוזנו בתמ"ל, אלה שקיבלו חלב אם בלבד במשך 16 שבועות לפחות, סבלו מפחות אירועים ראשונים וחוזרים של דלקות באוזן התיכונה במשך שנת חייהם הראשונה. תינוקות שקיבלו חלב אם ומזונות נוספים לפני גיל ארבעה חודשים, היו בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח דלקות באוזן התיכונה5 . מטה-אנאליזה שנעשתה לאחרונה הראתה שרמת הסיכון קטנה כאשר ההנקה נמשכת לפחות 3 חדשים . על-כן נראה כי הנקה בלעדית, ללא תוספת מזונות אחרים, הנה בעלת השפעה מגינה בפני התפתחות זיהומים."
אם את יכולה לתרגם את הפיסקה הזו כך ש*לא* ישתמע שמתן תמ"ל עלול להזיק לבריאות התינוק - שוב, קטונתי מלהביע על כך דעה.
כתבת: "ישנה צורת הזנה עדיפה על פורמולה, וזוהי הנקה".
אני לא רואה את הדברים בצורה כזו (ואגב, מאותה סיבה שאפרט בפיסקה זו, אני גם לא אוהבת את הניסוח מהמלצות משרד הבריאות). בעיניי, זה לא ש"הנקה עדיפה על פורמולה". להרבה אנשים קשה לתפוס את ההבדל, אבל מניסוח כזה משתמע שפורמולה היא הסטנדרט, הנורמה, ומי שרוצה להצטיין במיוחד, לתת את הטוב ביותר, שתניק. בעיניי, הנקה היא הסטנדרט, הממוצע המינימלי שמגיע לתינוק, לא המקסימום. אפשר לומר שמי שרוצה את הטוב ביותר לתינוק שלה, שתנהג בב.מ.וו, נניח. אבל כמה מאיתנו יכולות להרשות לעצמנו את הב.מ.וו, או את הבית עם חצר בגודל דונם, או חיים בבית שבו יש שני בני זוג שלא רבים אף פעם? ראייה כאילו הנקה היא "הטוב ביותר", כשהטוב ביותר בחיים שלנו בדרך כלל איננו שאיפה ריאלית, מעוותת את המציאות.
אבל מה, הטבע החליט לקשר את המינימום הזה ליצור חי אחד: אמא. כמו שהפיל עלינו את ההריון. ולא משנה לטבע שאנחנו באלף השלישי, שיש לנו קריירה והגשמה עצמית ודימוי גוף מסוים. (אגב, לאורך כל הדורות היו נשים שלא רצו ולא יכלו להניק, אני מפשטת קצת את העניין כי בעידן המודרני העניינים קיבלו תאוצה). ולכן, מאחר שההנקה תלויה באמא, זה דורש השקעה רבה יותר מאשר לקפוץ לטיפת חלב ולקבל חיסון, והתמונה פשוטה פחות.
על עניין הפירות והירקות האורגניים: בגדול, אני מסכימה איתך שעדיף היה לו יכולתי להרשות לעצמי ולמשפחתי לאכול רק אורגני. בפועל זה לא ריאלי. מצד שני, הנקה זה חינם, ומצד שלישי, משרד הבריאות לא טוען שיש להמנע ממוצרים לא אורגניים, אם כי ידוע שכדאי לשטוף אותם טוב כדי להקטין את הנזק. אבל שוב, זה חלק מהעניין של הנקה זה הטוב ביותר. בעיניי, הנקה לא מקבילה לפרי האורגני אלא לפרי הרגיל מהסופרמרקט. איפה הפורמולה במטאפורה הזאת? לא יודעת. לא לכל דבר יש לי מטאפורה.
שאלת: "מאיפה בדיוק המסקנה שלך שהילדים שחולים למרות ההנקה היו חולים יותר אלמלא הונקו?"
היה נחמד אם אפשר היה פשוט לירות בשליח, נכון? מה לעשות, זה לא ישנה את המציאות. לא המצאתי את הטענה הזו, יש לה תימוכין, וזה שתקראי לי קשקשנית לא ישנה את העובדות. ברור שאי אפשר לעשות ניסוי על אותו תינוק, בגלגול אחד להניק אותו ובגלגול שני לא. אבל מאחר שהסטטיסטיקה ידועה, שתינוקות תמ"ל מאותו מוצא ומעמד חולים יותר מאשר תינוקות יונקים מאותם מוצא ומעמד, ההנחה שלפיה התינוקות היונקים החולים היו חולים יותר לו ניזונו מתמ"ל, הינה הנחה קבילה מבחינה לוגית ומחקרית.
בשטח, שמעתי מנשים רבות שהיונקים שלהן התחילו לחלות בתדירות גבוהה יותר לאחר שנגמלו, או שאם יש במשפחה כמה ילדים, שחלקם ינקו וחלקם לא, במקרים רבים הלא-יונקים חלו יותר. ואגב, "תינוקות יונקים שחולים" זו אמירה כוללנית מאוד. מאחר שמעט מאוד תינוקות יונקים לפי ההמלצות (ששה חודשים בלעדי, עוד ששה חודשים לפחות בשילוב מזון מוצק. על פי מחקרים, אפילו מתן של בקבוק אחד של תמ"ל לתינוק רך יכול לשנות בצורה משמעותית, לעתים לטווח ארוך, את מידת החומציות ואוכלוסיית החיידקים במעיים.)
ועוד מניסיון בשטח - גם כשהתינוקות היונקים חולים, הרבה פעמים המחלה קלה יותר, ואני לא מתייחסת רק לצד הפיזי. תינוק סובל פעמים רבות ימצא ניחומים בהנקה. ומבחינה פיזית - הרבה פעמים תינוקות חולים לא מוכנים להכניס שום דבר לפה, ונמצאים בסכנת התייבשות. היונקים, למרות שאין להם תיאבון, בדרך כלל לא יגיעו להתייבשות בזכות ההנקה.
כתבת: "תינוקות חולים למרות הנקה".
נו, בוודאי. כתבתי שהנקה היא לא תעודת ביטוח בפני מחלות, נכון? אז מה? תינוקות גם מתים בתאונות למרות שהם קשורים כיאות בכיסאות בטיחות תקניים. כל מי שכותבת כאן בפורום גדלה יפה מאוד גם בלי כיסאות בטיחות. וכולנו מכירות בני תשעים בריאים ומעשנים. אז מה? מה זה מוכיח? שכיסאות בטיחות מיותרים? שעישון לא מסוכן?
כתבת: " היה לך סיבוך "קל יחסית" בלידה? איזה מזל שהוא היה קל יחסית. תארי לך שלא? תארי לך שהיה צורך בניתוח חירום?"
לו היה צורך בניתוח חירום, הייתי אוכלת אותה, ובגדול. והייתי יכולה להאשים רק את עצמי. לו היה משהו מתפקשש בבית החולים בגלל רשלנות של הצוות, הייתי יכולה להאשים ולתבוע אותם. על זה אני מדברת כשאני מתייחסת ללקיחת אחריות.
תארי לעצמך שחלילה משהו מסתבך לך או לבני משפחתך בחיים, באופן כזה שבית חולים לא יעזור? מה זה אומר? שהחיים מסוכנים מכדי להביא ילדים לעולם? אנחנו לא חיים בתוך מקלט אטומי, אנחנו ממשיכים לצאת, חלקנו אפילו לקניונים, למסעדות, למקומות המוניים, לתחבורה הציבורית. האם זה אומר שאנשים שעושים את זה הם חסרי אחריות? אני משערת שגם את, כמו רובנו, חיה בארץ ועוד לא אורזת את המזוודות. גם זה סוג של לקיחת אחריות, ושל חיים מתוך אופטימיות.
שאלת: " ניסית למצוא סטטיסטיקה לגבי לידות בסיכון נמוך שהסתבכו ובזכות היות היולדת בבית חולים, מוקפת ברופאים (עם כל הכבוד למיילדות) חייהן וחיי התינוקות ניצלו? אני בטוחה שהתשובה לשאלה הזו, וזו השאלה האמיתית, היתה גורמת לסטטיסטיקה שלך, לפיה "יולדות שבוחרות ללדת בבית חולים שמות עצמן בסיכון גבוה יותר" - להחוויר."
האמת? לא, לא ניסיתי (-: גם לא ניסיתי למצוא סטטיסטיקה על אנשים שחייהם ניצלו בגלל שהם חיים במרחק 5 דקות מבית חולים, או בגלל שהתחתנו עם רופאה. אני לא עושה דוקטורט על לידות בית, אפילו לא מתכננת ללדת בבית (או בכלל) בזמן הקרוב. אני קוראת מה שמזדמן. אבל את יודעת מה, גם בלי לקרוא, אני יודעת שיש לא מעט מקרים כאלה, שבהם בית חולים מציל חיים, גם בלידות בסיכון נמוך. ושוב אני אומרת, על פי הסטטיסטיקה, ייתכן שהרבה מן הסיבוכים האלה לא היו מתרחשים כלל לו היולדת לא הייתה מגיעה לבית חולים.
אגב, נזכרתי בסיפור משעשע מתוך הספר המומלץ Birth as an American Rite of Passage. החוקרת מחברת הספר ראיינה אשה שילדה בבית חולים, וסיפרה שביום שבו ילדה השתוללה סופת שלגים איומה, והיא ובן זוגה נסעו בכביש שהיה חסום מן השלג, בראות לקויה, וכשהגיעו סוף לבית החולים נפלו שניהם (כולל היא, אשה בלידה!) כמה פעמים על האדמה הקפואה והחלקה עד שהגיעו פנימה. החוקרת שאלה אותה אם חשבו מתישהו ללדת בבית. האשה הביטה בה במבט מזועזע ואמרה, "מה פתאום, זה מסוכן!" (-:
שאלת: "למה להיות במצב של "אם יסתבך נגיע לבית חולים"? את מחכה לגווע ברעב כדי ללכת לקנות אוכל? אז למה לחכות למצב של סכנה כדי לדאוג לעזרה רפואית?"
מאותה סיבה שאני לא קונה אקדח אלא חושבת שאם יסתבך, נקרא למשטרה. אני לא מחכה לגווע ברעב, אבל אני גם לא מפוצצת את המקרר אלא קונה על פי צרכיי, וערכת העזרה הראשונה שלי לא כוללת מכשיר הנשמה וחוסם עורקים, אלא פלסטרים, תחבושות, יוד וחומר נגד כוויות. אם יסתבך, נזמין אמבולנס. בעיניי (ואגב, גם בעיני הרפואה זו ההגדרה), לידה היא פעולה פיזיולוגית (טבעית) ולא פתולוגית (מחלה). לכן אני לא דואגת לאבטח את עצמי כל הזמן נגד סיבוכים. עניין של תפיסה.
כתבת: "אבל מה אני מתווכחת, הרי ברור שלא ההגיון ידבר מגרונך אלא אמונתך, ובעניינים של אמונה - איש באמונתו יחיה."
זה נורא נורא נכון! לגבייך כמו לגביי. ואני עונה, כאמור, לא מתוך ניסיון לשכנע אותך אלא כי מרגלית ביקשה (-:
כתבת: "ולא, לא טרחתי לקרוא את הנתונים הסטטיסטים של אילנה שמש, מאחר שהם של אילנה שמש.. גם לא הייתי מזמנת את עצמי להרצאה שנושאה "למה לא לחסן את ילדך", אלא רק להרצאה שתדבר על בעד ונגד, ואז אקבל תמונה מלאה ואחליט."
תרשי לי להמר: יש לי תחושה שלא היית בשום הרצאה על חיסונים, לא בעד ולא נגד, ובכל זאת החלטת לחסן, נכון?
הפניתי אותך לנתונים של אילנה לא מפני שהם כוללים אך ורק לידות מושלמות ופשוטות, להפך. יש שם נתונים על כמה יולדות פונו לבית חולים, כמה סיבוכים היו ומאיזה סוג. בעיניי זה היה מעניין, ואני לא חושדת בה שהיא מפברקת או מייפה את המציאות. המילייה של יולדות הבית הוא קטן למדי, וישראל קטנה גם היא, ואף אחת לא חותמת אצלה על הצהרת סודיות. אלה לא דברים שקל להסתיר.
************************************
עד כאן התפלמסות, ועכשיו לחלק המעניין שהבטחתי (לפחות, אותי הוא מעניין).
תגובה, את צודקת מאוד שיש פה עניינים של אמונה. אני אתייחס לדברים לא בדיוק קשורים, יותר לענייני אמונה שבלב, סתם כי בא לי לשתף במחשבות מאחר הצהריים. יביאו לך כמה מחקרים שיביאו, כמה המלצות שיביאו, יוכיחו לך באותות ובמופתים שלידה בבית בטוחה במאה אחוז ולידת בית חולים היא אסון (כמובן שאין מחקרים כאלה, זה רק מצב היפותטי), את לא תלדי בבית, יהיה מה שיהיה. יביאו לי כמה מחקרים שיביאו, כמה המלצות והוכחות שהנקה לא שווה כלום, שפורמולה זה מדעי ומדויק (וכמובן שאין גם מחקרים כאלה) ואני אמשיך להניק. בגלל המקום העמוק הזה בלב, לא בראש, שמכוון אותנו, שיוצר את השקפת העולם הייחודית לנו, שמעניק לנו ביטחון.
למה, בעצם, אני מניקה? מאיפה זה בא לי? הרי הייתי אשה שילדים ותינוקות לא ממש עניינו אותה, שהשקיעה הרבה בלהיות חתיכה וסקסית מצד אחד, ובלשמור על השדיים מכוסים מצד שני. התשובה לא ברורה לי. לפני שנעשיתי אמא לא ידעתי אפס קצהו של מה שאני יודעת היום על יתרונות ההנקה. לא ראיתי מימיי תינוק יונק בפועל. אבל בחלום היחיד שהיה לי על בתי לפני שנולדה, היא ינקה. ידעתי שאני אניק. אם כי חשבתי ששלושה חודשים הם די והותר.
אני לא מניקה בגלל היתרונות של ההנקה, או בגלל הסכנות שבאי הנקה. היתרונות האלה, ההגנה שאני מספקת, הם בשבילי רק בונוס נחמד.
אני מניקה כי נשביתי בקסם של הקשר שביני לבין התינוקות שלי. בגלל העוצמה שממלאת אותי הידיעה שלא רק שנשאתי אותם בגופי תשעה חודשים, לא רק שילדתי אותם בכוחות עצמי, בכוחות עצמם ובעזרת בן זוגי - אני ממשיכה לגדל אותם מתוך גופי גם כשהם נושמים באופן עצמאי.
אני מניקה כי ככה יש בתינוקות שלי משהו ממני גם כשאני חוזרת לעבודה, גם כשהם מתחילים לישון בחדר משלהם, גם כשהם כבר לא איתי 24 שעות ביממה, גם כשהם יורדים מן המנשא ומתחילים ללכת.
אני מניקה כי אני מרגישה שאני חיה כשהגוף שלי מייצר להם חלב.
אני מניקה כי תמיד אני יכולה, בקלות וביעילות, לנחם אותם כשהם נופלים, כשהם מתוסכלים, כשהם עייפים.
אני מניקה כי התלות המוחלטת של היצור הקטן בי מכמירת לב כל כך, מחייבת כל כך, ממגנטת וקושרת אותי אליו. כי אין מראה מתוק יותר מתינוק שיכור-חלב שעוצם עיניים ומרפה את כל שרירי גופו, משחרר את הפטמה וטיפה או שתיים זולגות לו מזווית הפה.
יש עוד... אבל הרגשנות הזאת קצת קשה לי. אני נוטה להיאחז בציטוטים של מחקרים והמלצות, כי זה פחות חושפני ואישי מאשר לומר בכל הזדמנות את השורות שכתבתי למעלה.
מצד שני, יש נשים (אולי "תגובה" ביניהן, אולי לא) ואני מכבדת את זה, שזה כל כך כל כך לא מתאים להן, כל האינטימיות הזאת עם תינוק (להבדיל מבין זוג), כל המחויבות האינסופית והתלות המוחלטת. ויש נשים שיש להן עניינים לא סגורים עם השדיים שלהן, שאולי גדלו יותר מדי או פחות מדי לטעמן, שהתחילו לצמוח מוקדם מדי או מאוחר מדי. או שבעיניהן השדיים הם אביזר מיני, או שהם טאבו. או שאולי הן לא אוהבות את זה שהגוף שלהן השתנה על דעת עצמו. אולי הן חוששות שההנקה תשנה אותו עוד יותר. וכל המחקרים וההמלצות שבעולם לא ישנו את דעתן. כי המקום הפנימי הוא זה שמכתיב את פעולותיהן, וככה הן יכולות לחיות מתוך שלמות עצמית.
הנשים האלה מעטות, יחסית, ואני מכבדת אותן. רוב הנשים רוצות להניק. אני נתקלת לעתים קרובות כל כך, בתסכול ובכאב של אלו שרצו להניק, אבל בבית החולים דפקו להן את ההנקה, או שבטיפת חלב הלחיצו אותן, או שבן הזוג שלהן לא תמך, או שאמא שלהן אמרה שהן בטח לא יצליחו. והתסכול שלהן בדרך כלל לא נובע בגלל האסתמה של הילד או האלרגיה שלו, שאולי התפתחו ואולי לא, וגם אם כן אולי זה לא קשור להנקה. הוא נובע, כמעט תמיד, בגלל האובדן של הקשר הקסום שרצו בו, שלא התממש. הנשים האלה הן אלה שמעניינות אותי.
ואפילו שזה ממש לא מענייני, אפילו שהנקה זה ריקוד ששני הצדדים צריכים לרצות לרקוד אותו, כשאני רואה איזה קטנצ'יק שצמוד לבקבוק פלסטיק שמזרים לו אבקה מהולה במים, במקום לעור החי והחמים של אמא שלו, ולחלב שלה שמיוצר במיוחד עבורו, בדיוק בהרכב שמתאים לו לגיל, בדיוק בכמות שהוא צריך, בדיוק בטמפרטורה המועדפת ומוגש בסרוויס החגיגי של הגוף, נצבט לי משהו בלב.
|
תוכן התגובה:
|
