שלום "תגובה למסעדה". וואו, כמה כעס אני שומעת אצלך. האמת שאני לא עונה לך, בעצם, מפני שכשכועסים לא באמת שומעים את הצד השני, אבל העלית טענות ענייניות, ואני רוצה להתייחס אליהן כי גם אני העליתי בפני עצמי (ואחרים) בזמנים שונים את הטענות האלה או חלקן. מה שניסיתי לומר בעצם למרגלית, זה שהיא נטפלת ללידות הבית כאילו הן האסון של האלף השלישי, ולא היא; גם אם חלילה כל תינוק ילוד בית היה מת, עדיין ההשפעה של זה על החברה הייתה קטנה מאוד. הבאתי כדוגמה משהו שבעיניי רלוונטי לחלק גדול בהרבה של החברה, ושקרוב ללבי - הנקה. ייתכן מאוד שזה לא רלוונטי, אבל כשאני כבר נוגעת בנושא, קשה לעצור אותי (-: אני רוצה להבהיר: אני לא מאשימה אמהות שלא מניקות, נקודה. מעט מאוד אמהות באמת *לא רוצות* להניק, מראש, ואין לי איתן שום בעיה. רוב האמהות, לעומת זאת, נתקלות בכל כך הרבה קשיים בניסיון לממש את ההנקה שהן רוצות בה. כך למשל מראה סקר אחרון של משרד הבריאות ששבעים ושניים (72!) אחוז מהאמהות שגמלו חשבו שאין להן מספיק חלב. והן חשבו ככה, כי אין לנו מערכת תמיכה רצינית באמהות שרוצות להניק. מה לעשות, לאי-הנקה, ברוב המקרים, יש תוצאות. לפעמים אלה דברים קלים, לעתים יותר נדירות - למזלנו - דברים חמורים. אבל זה שנגיד "שטויות!" לא יגרום לעובדות להיעלם. כן, אי הנקה תורמת לחוליים של תינוקות. לא המצאתי את זה. יש על זה אלפי מחקרים, שמתפרסמים שוב ושוב בכתבי העת המקצועיים המובילים בעולם. לפני כמה שנים אמר פרופ' מיכאל קרפלוס, ראש מחלקת יולדות בסורוקה: "לפני חמש-עשרה שנה חשבנו שאין הבדל בין חלב אם לפורמולה. רבותיי, טעינו." למעשים יש תוצאות. מה, זה מפתיע אותך? זה נכון בהרבה תחומים. אני נתתי את הדוגמה של הנקה, כי לאי-הנקה יש המון המון תוצאות אפשריות לא סימפטיות. אמא שנותנת לילד ממתק לא מומלץ לא גורמת לדלקת חניכיים ולשיניים תותבות. היא בהחלט תורמת, תרומה קטנה או גדולה, לסיכון שלו ללקות בעששת; צריכה מוגברת של ממתקים בגיל הילדות מגדילה את הסיכון לסוכרת. וגם להשמנת יתר. לא המצאתי את זה. אלה שלוש תופעות מוכרות ונפוצות. שאני אתן לך עוד דוגמה שלא התייחסתי אליה? המון הורים לא קושרים את הילדים/תינוקות שלהם בכיסאות בטיחות. זה שאנחנו גדלנו ככה מוכיח שאין לזה תוצאות? לא התייחסתי גם לזה. גם לא לזה שכשמכים ילדים יש לזה תוצאות חמורות. גם לא לעוד הרבה דברים. תתבעי אותי? כן, אנחנו כהורים יכולים לגרום המון נזק לילדים שלנו, בהרבה דרכים. הנקה, גם על פי ההמלצות, גם עד גיל חמש, לא נותנת שום תעודת ביטוח לבריאות מושלמת. בוודאי שיש המון ילדים יונקים שחולים (גם אצלי בבית אישי). מה לעשות, כנראה שלו לא היו יונקים, היו חולים יותר. עוד לא קם אף חוקר בשנים האחרונות שטוען שחלב אם ופורמולה הם אותו דבר. אם מישהי לא מניקה בגלל החשש לתווית חברתית כזו או אחרת... או אם מישהי *כן* מניקה מחשש לתווית חברתית כזו או אחרת... באמת, על תופעה תמוהה כזאת קטונתי מלהביע דעה. בוודאי שנשים ותינוקות מתו בלידות בית! למרבה הצער, הם ימשיכו למות, בבית ובבית חולים, מאחר שאין תעודות ביטוח. בוודאי שנפלא שיש לנו בתי חולים שהצילו, מצילים ויצילו נפשות רבות כל כך! אבל הירידה בתמותה באה לא רק בגלל בתי החולים, אלא גם בגלל שיפור בתנאי ההיגיינה, התזונה... נשים יולדות בבתי חולים זמן קצר יחסית - התחילו לפני כ 70-80 שנה, אם אני לא טועה, וזה היה תהליך הדרגתי - שני ההורים שלי, למשל, נולדו בבית; יש גורמי סיכון בלידת בית חולים. לא נעים לשמוע, אבל יש. במידה מסוימת, אשה עם הריון בסיכון נמוך שבוחרת ללדת בבית חולים, מכניסה את עצמה לסיכון גבוה יותר - סטטיסטית. אגב, ידעת למשל שברגע שאשה לוקחת אפידורל, הלידה שלה נחשבת לידה בסיכון גבוה יותר (מבחינת הצוות הרפואי!) מאשר אשה שלא לקחה אפידורל? אגב, לא ילדתי בבית. את אומרת, "נראה את מיילדת מתמודדת עם סיבוך בלידה". כן, בגלל זה מיילדות לומדות את המקצוע. זה לא רק "תנשמי, תלחצי, אל תלחצי, תלחצי, מזל טוב". בסיבוכים מסוימים - גם בבית חולים - המיילדות מטפלות. בסיבוכים אחרים, הן מייצבות במידת האפשר את היולדת/תינוק ומעבירות אותה לבית חולים. לי, למשל, היה סיבוך מסוים בלידה הראשונה. 20-30 דקות ניסו לפתור אותו בחדר הלידה, ואחר כך העבירו אותי לחדר ניתוח. בלידת בית, המיילדת הייתה מעבירה אותי מייד לבית החולים, ובסה"כ הייתי מגיעה לחדר הניתוח תוך אותו זמן. זה היה סיבוך קל יחסית. אני לא יוצאת נגד אף אחת, לא מי שמניקה, לא מי שלא מניקה, לא מי שיולדת בבית, בבית חולים או במוזיאון. אבל אני בעד שאנשים, ובפרט נשים, יקבלו החלטות בצורה מושכלת, על סמך מידע מדויק, ולא מתוך פחד, חוסר ידיעה, לחץ חברתי, אמונות תפלות או מצב הכוכבים. ומתוך בחירה חופשית. חופשית באמת. השאלה שלך לגבי הלידות הקלות והתקפות הסטטיסטית מאוד במקומה, והתשובה היא שאכן, בדקו לידות בסיכון נמוך בבית, לעומת לידות בסיכון נמוך בבית חולים. וכן, עדיין שיעור הסיבוכים היה גבוה יותר בבית חולים. אני מזמינה אותך לקרוא את הנתונים הסטטיסטיים של אילנה שמש, בדף הבית של אתר זה, כדי לראות מקרים של סיבוכים ותוצאותיהם. כתבת, "לפעמים לקחת אחריות פירושו להודות שאחרים מבינים בעניין קצת יותר טוב , ועדיף להפקיר חיים של רך נולד ואימו בידיים מנוסות קצת יותר - עם כל הכבוד לידענות שרכשנו ולסטטיסטיקות המפוקפקות מהן ציטטנו." חוץ מהמלה "מפוקפקות" אני חותמת על המשפט שלך. ורק מוסיפה, "ולפעמים לא". לפעמים אנחנו באמת יודעות מה טוב לנו ולתינוקות שלנו. כל אחת לעצמה ולתינוקות שלה.
|
תוכן התגובה:
|