המון המון כעס... המון. הטראומה של השנה הראשונה (זה לא נשכח כ"כ מהר, ברור), חוסר הדמיון המובהק בהתנהגותכן, ובטח גם המילים בהן היא משתמשת או איך שהיא מגיבה לך - כולם מטפחים תחושה חזקה אחת: אני לא מספיק טובה. וזה גומר אותך. האשמה שמוזנת מהאמירה הזו, והכאב בלב על כך שממשיכים להוכיח לך שהמשפט הזה נכון קשים לך נורא. את מפחדת מלהרגיש את זה שוב, מחזיקה חזק כדי לא להגיע לשם, היא מרגישה אותך עצורה, מאחורי קיר שעומד ביניכן ולא מסכימה לו, מנסה לבעוט בקיר הזה, ואת כועסת, כועסת ואשמה, כועסת ולא מספיק טובה, ואיך שגלגל מסתובב לו.
אני אגיד לך ככה:
1. זה לא חייב להיות ככה. זה שזה ממש ככה עד הלום, לא עושה את זה מקולקל ואכלת אותה. ללא ספק את יכולה לשנות, והכל ישתנה. זה גם לא קשה או תהליך ארוך של שנים. בקיצור, לא סוף העולם בכלל, למרות שאני יודעת שלפעמים ככה בדיוק זה מרגיש.
2. לשינוי כמובן אין שום קשר לילדה הזו שלך, הכל יכול וצריך להעשות אצלך, ואז הכל ישתנה. גם היא תפסיק לשלוף קוציה, תתחיל לקבל בזרימה נעימה ונוכחת את אהבתך השלווה, חיוכים יעברו מלב אל לב, ושתיכן תוכלו להנות סוף-סוף מהבחירה שעשיתן להיות קשורות ככה בגלגול זה. לא סתם אתן יחד.
3. מה עושים? - מנקים. יש כל מיני דרכים ותרגילים, אפשר לבד אפשר עם מישהו. ואני מדברת על ניקוי עמוק, לא רק הבנתי קוגניטיבי, כי זה לא מרפא את הפצע אלא רק מלמד לחיות איתו טוב יותר (לדעתי כמובן, ובעיקר במקרה הזה). זה די פשוט בתכל'ס, ומאוד זמין. אבל בעצם... אין לי מושג אם את מתחברת לענייני אנרגיות, הילינגים וכל החבר'ה מלמעה.
אם תרצי המלצה להילינג תגידי, יש לי מישהי מ ד ה י מ ה ומקסימה ברמות על ברעננה. אם את מהצפון אני ממליצה על עצמי, ואם את רחוקה מכאן ומכאן, אני אנסה לחשוב איך אוכל לעזור. בכל מקרה, חיבוק ממש גדול של הבנה, ואהבה, וגם כזה שמרגיע שהכל, באמת הכל - יכול להיות בסדר. מה בסדר, סופר דופר מעולה שבעולם. זה לא עונש, את לא דפוקה ולא נדפקת, רק להיפך. איתך, ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|