כן. את המסע עברתי דרך טיפול פסיכולוגי, שהתמזל מזלי ו"נפלתי" על מטפל משכמו ומעלה, עם ראש לא קונוונציונלי, ובעיקר עם אינטואיציות מופלאות.
המסע שלי החל בשבר נפשי חמור (לא פסיכוטי), שנבע מחוויה רוחנית אקסטראורדינרית שחוויתי בחדר הלידה. החוויה זעזעה את אמות סיפיי, את כל תפישת עולמי דאז, ועליה הגבתי בתסמינים של פוסט טראומה, על אף שהיא היתה מדהימה בעוצמתה (לחיוב). אחרי 5 חודשים התמוטטתי. משם החל הכל, ונמשך 3 שנים. לצערי הרב, לא אוכל לשתף כאן במהות המסע שלי או בתהליך. זה חשוף מידיי, אישי מידיי. זה גם לא כ"כ רלוונטי לגבי ההודעה. אני מאמינה שהצלחת התהליך אצלי היתה שילוב של האישיות שלי, של אישיות מטפלי ומקצועיותו, ושל הקשר שנוצר בינינו (כן כן, טיפול פסיכולוגי מוצלח קשור בקשר הדוק למידת עומק הקשר שנוצר בין מטפל למטופל, ולא בתבניות או בטכניקות שאותן בוחר המטפל. לפחות לא רק. ). מה שניסיתי לתת כאן, זה תקווה, פתח לסקרנות של המשתתפות לגבי עצמן ולגבי הקשר עם הילדים שלהן, ולהגיד, שלכל שורשים במעמקינו, ושאפשר להפוך עז למתוק. מי שתצא ותחפש לעומק, גם תמצא. הפירות המופלאים שנשא התהליך שלי, יכולים לחזק (מקווה) אחרות אולי, שכל המסע הזה, שהוא לא קל ולא קצר - ללא שום קשר למסע שלי עצמי שהיה מכאיב ומייסר - יכול בסוף להשתלם מאד מאד. לא האמנתי מעולם שיבוא יום ואגיד שהיה שווה את זה, והנה, היום הגיע גם הגיע. אני חושבת שמה שעברתי אני היה קיצוני. גם השבר עצמו, גם תהליך הריפוי, גם האינטנסיביות. אני לא חושבת שזה בהכרח תקף לאף אדם אחר. זה מאד אישי ותלוי בכ"כ הרבה גורמים. כך שלא התכוונתי להבהיל אף אחת. אפשר לעשות תהליך צמיחה כזה גם במצבים הרבה פחות קיצוניים ולהפיק מזה המון. תחושת משמעות עמוקה לחיים ויכולות אנושיות נפלאות.
|
תוכן התגובה:
|