|
29/11/2002 18:43
|
אוריתה
|
מאת:
|
|
זהרי, תותחית! אז גילית את האמת :-)) חיש מהר. אמרתי לך שאת ווינרית?! ולרותי...
|
כותרת:
|
רותי, רותי. עכשיו אני מבינה על מה ולמה הקפדתי לברור מילותיי בכזו זהירות. את נשמעת מאד מתגוננת, ואני כלל לא התכוונתי לתקוף... אני בכלל עוד לא הפכתי אמא, ואין לי מושג אם ארצה להשאר עם תינוקתי בבית לשלושה, ארבעה או ארבעים חודשים. אפילו אין לי מושג (רק חלומות והשערות, שכידוע טבעם להשתנות) לאיזו עבודה ארצה לחזור... כך שכל הדיון שניסיתי לפתח כלל לא היה ברמה של אני צודקת - את טועה, אלא כבמה להזנה הדדית. לא ניסיתי להתייחס לסימביוזה, הורית או אחרת, במונחים של נחות או עליון, אלא במונחים של מעצים-מחליש. ולא כל אם שנשארת עם תינוקה בבית היא סימביוטית, כמו גם לא כל מועסק שעובד 8 שעות. העוקץ נעוץ במהות היחסים ולא בסיווגם. יחסים סימביוטיים מתאפיינים בד"כ בביטול גבולות העצמי שמוביל לתלות הדדית גבוהה, כזו שמחלישה - וזו השורה התחתונה - שמחלישה את רוחם של שני הצדדים. אין לי שום יכולת לפסוק האם את אם סימביוטית או לא, את זה רק את יודעת. והידיעה הזו, היא היא האותנטית - לא הסימביוזה! הסימביוזה, למרות שמתאפיינת ברגשות עזים, אין לה שום קשר עם אותנטיות. להיפך, היא אחת התחבולות היותר מתוחכמות של המיינד לקנות לו שליטה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|