|
14/5/2003 18:35
|
שוב רונית
|
מאת:
|
|
תיאור נסיון ראשון - נשברתי אחרי 40 דקות..
|
כותרת:
|
ממש קשה הענייו הזה עם הבכי. אני לא יודעת אם אוכל, ובעלי בטוח לא יעמוד בזה. הוא ה"מפנק" (או הבולם? ) הראשי. כששחר בוכה אלה צרחות קורעות לב. אנחנו מכנים אותן "צרחות ,אבא שוחטים אותי,". הוא צווח ומתפתל. אחרי עשר דקות הוא נשמע יותר מייבב ומסכן וכואב. אחר כך חזר לצרוח חזק כל כך! אם הוא יבכה ככה שעתיים בסופן הוא באמת יהיה רעב! איך אדע? איך נגמר הבכי הזה? הם פתאום שותקים ומחייכים??? יש לי הרגשה שהבכי סתם יעשה לו טראומה ממני ומבכי בכלל! ומה אם הוא לא יחוש הקלה? זה נראה לי הרבה יותר קשה מכל השיטות המוטרפות של לעזוב את הילד לבד. נראה לי שדווקא את עצמו הוא היה מרגיע יותר מהר. ואני יודעת שהרעיון אינו להרגיע אלא לפרוק - אבל חראם! כמה יש לו לפרוק לקטנצ'יק הזה? הצילו! אני רוצה להאמין שזה אפשרי וטוב אבל זה ממש קשה! אם הוא יתעורר לא בבכי אולי זה יעזור. בכל אופן אחרי 40 דקות נתתי לו מוצץ והרדמתי אותו. ככה ממש הלכה שנת הלילה שלי כי הוא נרדם לשלו כבר בשש וחצי בערב...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|