|
28/5/2003 16:47
|
דניאלה
|
מאת:
|
|
אחותי, אני לא איתך וגם משהו על הפורום - קצת ארוך
|
כותרת:
|
שלום רונית ושלום לכן, מצטרפת לדיון באיחור משמעותי. יש משהו בתיאוריה הזו שנשמע נכון ומדויק על הנייר, אני חייבת להודות, במיוחד כי אני בהחלט מאלה שפורקות תסכולים באמצעות בכי. בנוסף סולטר מדברת על דברים רבים אחרים והגיוניים בעיני . היום כשיונתן(4 חודשים) התחיל לבכות, ניסיתי להחזיק אותו בלי לנדנד, בלי להעביר אותו לתנוחה שאני יודעת שמרגיעה אותו כמעט מכל מצב, ועמדתי בזה בערך 30-40 דקות, בהן ניסיתי להיות שם בשבילו, להכיל אותו. ליטפתי אותו, דיברתי איתו, עד שהאינסטינקטים שלי צעקו הצילו והגעתי למסקנה שאם זה נוגד אותם זה לא בשבילנו. בוודאי שלא צריך להיכנס לפניקה מכל בכי ולהרגיע אותו בכל מחיר,אך נראה לי שעולל קטן כל כך, לא צריך לבכות שעות ארוכות, וגם דקות הן נצח עבורו. ואני חייבת לציין שבניגוד לשחר, אחרי האקספרימנט השזה יונתן התקשה מאד מאד להירדם, התעורר כעבור זמן קצר והיה עדיין עייף, ושוב התקשה להירדם . כמובן, יש מי שיאמרו שהוא פשוט לא בכה די צרכו. אולי באמת, כפי שכתבה מישהי באחת התגובות, זה לא מתאים לכל תינוק ולכל אמא, וגם, כפי שכתבה מישהי אחרת, זה יכול להפוך הגיוני יותר בגיל מאוחר מעט יותר, בו יש לאפשר לילד לפרוק תסכולים בבכי ולא לבטל את הצורך לבכות.
ועוד מלה על הפורום - איזה יופי! כשרונית סיפרה לי עליו חשבתי שהיא לוקה בהתלהבות יתר, אבל כל מילה היתה נכונה. הדיון על סולטר ודיונים נוספים ממש עזרו לי לקבל פרספקטיבה נכונה על דברים ונתנו לי יופי של תשובות לשאלות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|