|
15/5/2003 23:05
|
רינת של עידן
|
מאת:
|
|
רונית אם את עדיין פה...
|
כותרת:
|
אנחנו התלהבנו גם מהספר, בעיקר כיון שזה איפשר לנו לקבל את עידן ולאהוב אותו גם כשהוא בוכה. בעקרון התיאוריה קסמה לי, אבל הבעיה הכי גדולה שנתקלתי בה הוא החשש שמא אני מפרשת את עידן לא נכון והוא בוכה לא כדי לפרוק, אלא כי יש לו צורך שלא מולא.
גם בספר היא מדגישה שיש לעשות זאת אחרי שוידאנו שכל הצרכים מולאו. וכאן אנחנו בבעיה - אני עוד לא מזהה את הצרכים של עידן בן ה-4 חדשים מספיק טוב כדי להיות בטוחה שהוא לא צריך כלום - והמחשבה שאני טועה היא נוראית. ולכן כמעט ואנחנו לא עושים יותר "סשנים", או שאני מפסיקה אותם עם פטמה - עדיף לי שירגע בדרך שאולי פחות טובה ( למרות שאני מאמינה שהציצי איננו גורם בלימה - גם להרגע ולהינחם זה צורך לא פחות חשוב מאוכל), מאשר הסיכוי שהוא בוכה מתסכול כי הוא רוצה חיבוק ולא מקבל.
מקווה שעזרתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|