|
15/5/2003 19:54
|
ורד
|
מאת:
|
|
אמנם אין לי עמדה בנושא
|
כותרת:
|
המסוים, אבל עלי להודות שהטון שלך, ד"ר ליבוביץ', וגם שלך, רותי, ושל רוב המעודדות, קצת צורם לי. אולי כי אני לא יודעת מספיק, אולי לא.
גם אני סובלת מאי אלו עמדות נחרצות, אבל שלילת תפישת עולמם של אחרים נראית לי מעשה קיצוני מאוד. אפילו ברמת נימוסי השולחן. מההכרות המצומצמת שלי עם ידידותיה של ד"ר בכי, אני מוכנה להמר שד"ר יצחק קדמן לא ימצא נגדן ראיות מפלילות. הן עושות רושם של אימהות מסורות, לפחות כמוני, שלא כל-כך משתגעת אחרי קולות הבכי של עמליה. נראה לי, שפלוס מינוס תיאוריה, רוב הנשים שמתרוצצות פה בפורום, דוגלות באימהות מז'אנר די דומה, ושההבדלים הם במינונים.
נגיד "הלוחשת" שגם אוהבים לגנות פה סייעה לי רבות בפתרון בעיית השכבתה של עמליה לישון. בדיונים שנוגעים בעניין הייתי יכולה לומר שאני מצאתי לי שיטה מצוינת ואוהבת שבה אני מחבקת את עמליה במיטה עד שהיא נמה את שנתה, וכך להימנע מחיצי הזלזול / מחאה שמגיעים ברמות שונות של ריכוז עם השמעת השם המפורש "הלוחשת". אבל אני מאמינה שהאומר דבר בשם אומרו וגו', ואם אפשר לתת קרדיט אז מוטב.
אז להגיד לכם שקראתי את הספר שלה מכריכה לכריכה, וניסיתי לברר עם עמליה רטנונית או מלאכית? לא ממש. לא בכלל. אבל בנקודה הזו הספר סייע לי.
יכול להיות שאחרי מספר שבועות עצבניים בפורום שהסתיימו בשבוע האחרון לקול תרועות הפוצי מוצי (וזה מצוין בעיני), הצטברו פה כמה אגרסיות שהוחלט שמוטב לפרוק אותם בעזרת דיון תיאורטי מושחז. זה עדיף על טרולים, לא? אם כך אז ניחא.
אבל עדיין אני לא יכולה שלא לחשוב על ידידות השיטה שקראו את דבריכן וחטפו זאפטה אדירה. העבודה משחררת, רותי? אני אמנם מאלה שדוגלת בהשוואות לשואה, וכמה שיותר, ואפילו מוכנה להודות שמדובר במטאפורה שווה, אבל באמת - זה קצת מוגזם.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|