|
15/5/2003 16:55
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
|
תינוק לא בוכה
|
כותרת:
|
סתם. בדיוק כפי שילד, מבוגר או זקנה אינם בוכים סתם. אנשים בוכים כי משהו פוצע אותם. אפילו אוטם שריר הלב (התקף לב) הוא פצע. כל מצוקה שהיא רגשית או פיסית באה לידי ביטי ברמה התאית לפחות, ובל נהיה עבדים למכשירי המדידה שעדיין לא המצאנו, בהליכת שולל אחר אי ממצאיהם. והעובדה שאנחנו לא תמיד מבינים מדוע תינוקות בוכים אינה אומרת שיש לנו פטור מלהתאמץ ולמצוא. ואהבת לתינוקך כמוך. לתת לבכי להשתחרר זו אמירה נחמדה בעיני בערך כמו זו שהעבודה משחררת. בכי אינו מאגר שמצוי בכלי המתקרא תינוק ושיש לנקזו כאילו היה מורסה. כמו חלב, גם הדמעות נוצרות בתגובה לגירוי, לגורם, לביקוש. באשר לתוצאה הסופית - ילד שאינו בוכה, כך שעל דרך השלילה נדמה שהוא גם יותר מאושר. דו מי א פייבר. כשתינוק בוכה ונענה פעם אחר פעם בקיר אטום (אפילו אם הקיר מחזיק אותו על הידיים), הוא נעשה קהה. מטבע הדברים הוא גם בוכה הרבה פחות. קחו אמא שמשתמשת בשיטה להסתמת תינוקות. אחר שהתינוק מוציא את קרביו ונשמתו בבכי כמה פעמים, נכון, הוא כבר לא כל-כך בוכה (תינוק 'רגוע'). הצצה מהירה בפניו תגלה גם שהוא נשאר מתוק (משהו בפרופורציות התינוקיות לוחץ לנו על הכפתור שדואג שמכונת האדם הסביר התפלצתית שאנו תמשיך לשעוט דורכ במלוא הטירוף הנורמלי שלה) ושלא התווספו לו קמטי מרירות או שיערות לבנות. והוא גם מחייך פעמיים בערב. מסקנה - הצלחה. ולא קרה כלום. נכון? אלטע קאקע, אלטע שמאטע ואלטע זאכן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|