|
19/5/2003 16:34
|
סאלוש
|
מאת:
|
|
אוריתה, רותי, איריס
|
כותרת:
|
אוריתה - כרגיל, מקסים כל כך בטאת את עצמך. את פשוט נשמעת אמא נפלאה. הקשב שלך לאלמה מדהים, ואין לי ספק שאתן פשוט חוגגות יחד! עכשיו הבנתי מה את מתכוונת לגבי הרגעה, ומתי את חושבת שכדאי לתת מוצץ - נשמע מצוין! דרך אגב, גם אני מאוד מתאמצת "לתפוס" את סתיו כשהיא רק מתחילה להיות עייפה. זה הרבה יותר קל להרדם ככה. אז בקיצור - את מקסימה ונשמעת אמא מקסימה. תמשיכי לעדכן איך הולך, בנושא הזה ובכלל! דרך אגב, אין ספק שאת כן מכירה את ג'ון גריי- זה שכתב את הסדרה של "גברים ממאדים ונשים מנוגה". גם הוא מושמץ לחלוטין (וגם כותב בסגנון הרבה יותר פשטני מסולטר ליץ' ושאר האלילות, ואפילו טפשי לפעמים) - אבל יצא לי המון טוב מהספרים שלו. בעיקר בקטע של יחסים זוגיים.
רותי - קבלתי את ההתנצלות. כאמור, אני התנצלתי לעצמי בשמך עוד לפנייך - לא היה לי ספק שלא התכוונת. וגם ידעתי שיום אחד תשימי לב ותתנצלי... לגבי שאר ההודעה - סורי שוב זה מעמיק מדי בשבילי. אף פעם לא יצא לי שום דבר טוב ממחשבות בכוון הזה - אז אני פשוט לא עושה את זה.
איריס - כל הכבוד לך שאת מקבלת רגשות אצל הילדים שלך - גם אם הם שונים משלך! ענית על הכל בשורה הראשונה - 'אני לא בוכה'. אז קשה להכיר את החויה בלי לעבור אותה. כי בכי כזה של פורקן, על בסיס של לפחות פעם בשבוע שבועיים, שונה מאוד מבכי נורא כמו שמישהו מת למשל. הבכי כמו האחרון הוא נדיר ולא ממש על זה דיברתי בהודעות שלי. בשבילי, לא לבכות זה כמו לא ללכת לשירותים - לא ישפיע טוב על הגוף... זה להתקע עם פסולת בתוכי... ומכאן כל הגישה שלי לנושא. כנראה שיש לך דרכים אחרות לזה. תודה שאת כנה לגבי זה שזה זר לך - מאשר סתם לתקוף בלי להכיר. דרך אגב, גם אני פעם הייתי בוכה הרבה פחות - ומאז שעשיתי את הסדנה של ה"יעוץ הדדי" אני בוכה יותר (וכאמור זה עושה לי טוב). תודה על ההתיחסות!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|