|
22/5/2003 11:20
|
דנדוש
|
מאת:
|
|
לכל המגיבות ולזאת שפספסה,
|
כותרת:
|
קודם כל רציתי להודות לכל המגיבות. חלקכן חיזקתן אותי במחשבה שאני בכל זאת עושה משהו נכון, וחלקכן נתתן לי חומר להתבוננות וביקורת עצמית. בעיקר בקטע של הגבולות וההנחות שאני עושה לעצמי. ולזאת שמפספסת: גם רועי שלי אוהב לשחק עם עצמו, כשאני ברקע. שמתי לב שהוא מגיב לכל גירוי סביבתי באופן חזק מאוד - אז אם אני רוצה להקריא לו ספר, והטלויזיה פתוחה, או שיש הרבה משחקים מסביב קשה לו להתרכז והוא אוהב "לנדוד" בין הגירויים השונים. אז הגעתי למסקנה שכשאני רוצה להקריא לו ספר או לשחק איתו במשחק שדורש ריכוז (כמו פאזל), אני מבודדת אותו מהגירויים. או שאני לוקחת אותו לחדר אחר, ופתרון אחר שמצאתי: ספרים חדשים אני מקריאה לו בזמן ארוחת הערב, כשהוא "כלוא" בכסא האוכל שלו. אז אין לו ברירה, והוא מתרכז וקולט את הספר. ואז בפעמים הבאות כשאנחנו משחקים על השטיח, הספר מוכר לו וקל לו יותר להתחבר אליו, ולא להפוך סתם את הדפים. בדרך כלל אני מקריאה לו את הספר, ואז נותנת לו את הספר והוא יכול לגעת בו ולהקריא את הספר לעצמו. בסך הכל את יכולה רק להרגיש טוב שיש לך ילדה כל כך עצמאית שיודעת להעסיק את עצמה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|