|
22/5/2003 11:29
|
ורד
|
מאת:
|
|
לאימא שפספסה (כלום, כי לא היה שום דבר)
|
כותרת:
|
יכולתי לחזור כאן על מה שכולם אומרים, שכל אחד עם ההורות שלו, יש את אלו ששותקים ויש את המקשקשים, הפאסיביים והיצירתיים. זה בטח נכון, אלא שיש כאן בעיה שאפשר להסתכל עליה גם מכיוון נורא פרוזאי. לא היו לנו ילדים פעם, ולא היינו צריכות לחשוב איך למלא את הזמן שלהם בנעימים. (דרך אגב, חמותי, פסיכודרמטיסית, מאיימת כבר כמה זמן לכתוב ספר שייקרא "דרמה עם אימא" רק באנגלית, שזה נשמע יותר טוב, שיכלול כל מיני הפעלות דרמתיות עם ילדים. לא פלסף, אלא ממש הפעלות. אני הבטחתי לה לרכוש אותו ברגע שייצא).
ולהלן כמה פעילויות שבדיתי וגנבתי לאחרים (גם עמליה בת שנה וחצי, כך שאנחנו באותו עמוד בספר):
קריאת ספרים: יכול להיות שאת מקריאה לה ספרים שלא מתאימים לה, או במצבים שלא בא לה להיות פאסיבית. אני שמתי לב שלעמליה יש טעם מאוד ספציפי בספרים, וצריך לשאול אותה איזה ספר היא רוצה. אני מציגה לה כמה עד לבול פגיעה. וגם אז, הקריאה צריכה להיות אינטראקטיבית במידה. יעני לשאול שאלות, לתת לה לסיים מילים, או במקרה של "ארץ יצורי הפרא", השתוללויות. עמליה מתה על הספר כי כשמגיעים ל"ווילד רמפוס" (הספר באנגלית, ואני לא מכירה את המילים בעברית) אני או בנהז"ש תופסים אותה ומתרוצצים בקריאות ג'ונגליות בכל הבית. היא כל-כך נהנית, וגם אני. זה נורא משחרר.
גינות: לפני שנהיה חם מדי. נדנדות, מגלשות, קרסולות. והנה הלכו עוד שעתיים.
טיולים: לפעמים לא חייבים לטלטל אותם, בא להם לתצפת על העולם. סיבובים בעגלה (וגם קצת ברגל) זה בילוי אהוב על שתינו. אני מודה שאני משלבת לא פעם סידורים תוך כדי. קניות סופר לדוגמה, זה אחד הבילויים המועדפים. בכל יום חמישי אחה"צ. היא יושבת בעגלה ומכרסמת עגבניות שרי או קרואסון חיטה מלאה, ואני מערימה מזון. זה גם הצ'אנס של עמליה לפלרטט עם הקופאיות, ולעשות להם קוקו מעבר לדלפק.
משחקים פרופר: זה נכון שהפתיל שלהם לא משהו. אבל צעצועים מוצלחים יכולים לעשות את העבודה, לפחות לכמה דקות. אני מרגישה שהרעיון הוא שהצעצועים לא יהיו בייביסיטר אלא משחק משותף לשני הצדדים. רק אם התפישה הזו תישמר, הצעצועים גם יהפכו לבייביסיטר. למה אני מתכוונת? עמליה לא תלך סתם (לרוב לפחות) ותיטבע בתוך קערת הצעצועים שלה. תמיד אני מתחילה לשחק איתה. מסירות עם הכדור. הכנסת קוביות לכופסה לפי צורות. הרכבת פאזלים פשוטים. כשהיא במצב רוח טוב היא גם ממשיכה לבד, ואז אני מתחילה לקפל כביסה, שזו גם פעילות משותפת (אני מקפלת והיא מפזרת). היא מאוד נהנית להיכנס לתוך הסלסלה ולעשות קונולולו לגרביים.
חוץ מזה בחודשים האחרונים היא התחילה לשחק עם בובות. במסגרת חרדת האמבטיות קניתי לה בובה (להלן "תינוקי", אני יודעת השם דוחה אבל נתפס) עם אמבטיה תואמת. מדובר בסיפור אהבה. אמנם אמבטיה לא יצא לנו מזה. (הצעקות נמשכות, אם כי התרגלנו אליהן) אבל עמליה מחבקת את התינוקי, מנשקת, הולכת לישון אתו, וכן, גם עושה לו אמבטיה (מינימום עשר דקות). מפשיטים, ממלאים מים באמבטיה הקטנה, נועלים לה סנדלים כדי שלא תחליק, ויאללה למים.
אני מודה שבתחילת השבוע כשעמליה היתה חולה, ובילינו יחד ארבעה ימים רצופים (אנחת רווחה) קניתי לה גם צבעים ובצק. בינתיים לא נחלו הצלחה גדולה, אבל אני בטוחה שבהמשך זה יתפוס.
ריקודים: זו הפעילות האהובה עלי. מוסיקה (טובה!) וריקודים. אני שרה בקולי קולות, והיא צוחקת. (וואי זה פתאום עושה לי להתגעגע אליה).
ואחרון חביב: כשכבר אין כוח לכלום אני או בנהז"ש נשכבים על השטיח בסלון ועמליה מטפסת עלינו. אפשר לראות בזה מסאז' אלטרנטיבי אם רוצים. זה עובד מצוין בשעות קשות לפני שהאוכל מוכן, לפני שיוצאים. מומלץ.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
