|
22/5/2003 13:29
|
רוניתה
|
מאת:
|
|
וכאן המקום להזכיר לכן את סולטר עם ציטוט מופלא מתוך "התינוק יודע", שמתברר לא מדבר *רק* על בכי:
|
כותרת:
|
בבסיס ההנחה שלה הרעיון הבא: "ההנחה הראשונה (אודות האדם שעומדת בבסיס הרעיונות של הספר) היא שכאשר בני אדם נולדים הם יודעים, באופן בסיסי, למה הם זקוקים, לא רק כדי לשרוד, אלא גם כדי להתפתח בצורה המיטבית מבחינה גופנית, רגשית ואינטלקטואלית. לדוגמה, בהינתן בחירה בין צעצועים, לא משנה מתי, תינוקות ישחקו עם הצעצועים שיעודדו את ההתפתחות האיטלקטואלית שלהם בצורה הטובה ביותר. תיוקות יודעים למה הם זקוקים והם מרמזים על כך, ולכן ניתן לסמוך על האחריות שלהם לחייהם, בהתאם למגבלויהם הגופניות. הנחה זו תקפה רק אם לתינוקות ניתנת ****** מידה מסוימת של חופש********. אחת הדרכים להפריע לנטיות הטבעיות שלהם היא לכפות עליהם כח וסמכות מצד הבמוגרים. במקרה כזה עלולים התינוקות לאבד את היכולת לדעת כראוי למה הם זקוקים. אם תינתן להם הזדמנות, תינוקות יאפשרו להבין את צורכיהם, ותפקידו של המטפל בהם לפענח את סימנהם בצורה נכונה" עמוד 15ץ ספר מופלא. אני מסכימה עם כל מילה וחושבת שיש כאן תשובה להרבה דיונים בפורום - ואנו צריכות לשאול את עצמינו (אם אנחנו מקבלות את הנחת היסוד הזו כמובן) האם אנחנו נותנות להם את החופש הזה באמת? כי זה הכי קל להתערב, לתת צעצוע, להדריך במשחק. יותר קשה לפעמים פשוט להציב בפניהם את הבחירה האמיתית ולא לשפוט אותם על פי בחירתם, אם היא אינה עונה על הציפיות שלנו. וזה נראה לי נכון בכל גיל לחלוטין. שוב המלצה חמה על הספר, כי הוא לא רק מלמד אותנו לתת להם לבכות (ראו דיון סולטר) אלא גם הורות שאינה מתערבת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|