היא בת 8 חודשים, וביום אבא שלה זה האייטם הכי שווה (מתחרה עם החתולה). אבל בלילה? רק אמא. היא כבר חודש גומלת את עצמה מהנקה ומוכנה לינוק רק בלילה, מה שמחזק את הידוע מראש - בלילה הם הופכים להיות תינוקים (עוד יותר ממה שהם). אצלנו היא חצי איתי חצי איתו במהלך הימים, כך שהמצב מאוד שונה מאשר אצל איריס. הוא עושה איתה הכל והיא מתה עליו, ואם היא *מתעוררת ממש* בלילה ולא רק מקיצה כדי להמשיך לישון, אז היא כולה חיוכים וחיינדלך אליו. עשינו משהו דומה לתמי - אנחנו ישנים באותה מיטה, כשהיא ביני לבין הקיר. כשהיא התעוררה התחלפנו והוא ניחם אותה. היא צרחה שחבל על זמן, אבל תוך כמה ימים למדה שגם אבא זה משהו שאפשרי בלילה. אגב, אתמול רגרסיה - היא התעוררה, היינו ערים, אני בטלפון, הוא ניגש אליה והיא צווחה אנושות. באתי והיא נרדמה. על הידיים, בלי לינוק, פשוט עצמה עיניים. אגב, הצווחות האלה קורעות את הלב, והרבה פעמים אני נשברת, בעוד שלו יש סבלנות להרגיע אותה עד שתירדם. בקיצור - אפשר לעבוד על זה, ויש תוצאות (כולל רגרסיות..). בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|