מה שפתאום הכי מפריע לי בכל הסיפור (וכן, מודה כי הסיפור ממש מטריד אותי), זה שבכלל לא משנה מה הוא כן עושה או לא עושה בבית, אלא העניין שלא אכפת לו, שהוא לא רגיש אליה ולא מבין אותה ואת המצוקה הקשה שבה היא נמצאית. לה קשה (ובאמת שלא חשוב כרגע אם זה מוצדק או לא) והוא לא עוזר. בכלל. אין אמפטיה, אין רגישות, אין חמלה ואין אהבה. משהו בבסיס לא בסדר. מצטערת. ככה אני מרגישה. אצלי, מספיק כי אגיד שאני לא מרגישה טוב, או שאפילו אין לי כח היום והחצי ישר מתגייס. וגם כשלא. כי יש רצון שבה מבפנים, תמיד להקל על בן הזוג ולא להקשות. וגם להיפך. כמובן.
עצוב.
|
תוכן התגובה:
|