אני מאוד מבינה את הכעס שלך, וכותבת כמישהי שהיתה שם ממש. לא רק במצב של בעלך, אבל במצב די דומה לשלך, לא בעיות רפואיות אך אחרי לידה ראשונה, אח"כ הריון שני קשה, ללא עזרה, ללא התחשבות, ללא אמפתיה מינימלית. אחרי הלידה הראשונה התפטרתי מעבודתי, הסיבה המרכזית (היו עוד) היתה חוסר היכולת לעמוד בנטל לבדי. זה המשיך כמה שנים עד שהצלחנו לעבוד ולתקשר בנושא. אני זוכרת רמות כעס עצומות, מחשבות על גירושין.....
אני רוצה לספר לך על ערך מוסף בהכנסת עוזרת, מפלס הכעס כלפי בעלך ירד פלאים! את תזכי לעזרה שאת רוצה, וכך - ורק כך, ולא מתוך תלאות היומיום, את תמצאי את עצמך מסוגלת לדבר איתו על הנושא ולהגיע להבנה, אמפתיה הדדית (כרגע את מציירת תמונה שלו מסתלבט על חשבונך), שאולי יפטרו אתכם מלהעזר בעוזרת (ואולי לא!). כשכועסים פתאום רואים שעומד מולנו בן אדם, ולא בטלן.
כרגע אני מאמינה שכל הכעס הזה ניכר, ומוקרן אליך בחזרה...
מבחינה תקציבית - אם תמצאו עוזרת שתתעקש על מינימום שעות, בדקו עם שכנה שאולי תרצה להתחלק, ואולי כמה שכנות שתעשנה רוטציה כך שגם אחרי שתתאפסו, תקבלו עוזרת פעם בחודש.
בהצלחה, מכל הלב!
|
תוכן התגובה:
|