עם אותו בעל אהוב נעורי, עם אותה עבודה שאני מאד אוהבת, אבל עכשיו יכולה כבר שוב לנסוע עם בעלי אהובי לבד לחו"ל או לסוף שבוע, לקחת ימי חופש כפי שמתאים לי (אני עצמאית), לצאת בערב מתי שבא לי, או לשבת בבית בכיף עם בן הזוג. ממש ממש כיף לי. אני אישית לא נהניתי מעולם הרווקות והחיפושים, ומידי פעם אני חושבת ברחמים על צעירים שעדיין אין להם את היציבות הזאת, ומי יודע אם יהיה להם. אני מרגישה עכשיו במיטבי - פעילה, עוסקת בספורט (ריצות ארוכות), מצב כללי שהלך והשתפר עם השנים ועכשיו נוח בהרבה מאשר בעבר, ובאופן כללי ממש מרוצה. כך שגיל חמישים זה ממש לא חייב להיות מדכא, נהפוך הוא.
|
תוכן התגובה:
|