תראי נטע, זה ראה עכשיו די ברור שהקושי שלך נוגע לרצון לחוות עוד ריגושים רומנטיים-מיניים ולא לחסכים אחרים בחיים. העבודה היא באמת לא דבר שמבחינה אובייקטיבית יותר קשה להחליף אותו מבן זוג (וכל מי שהחליף בן/בת זוג עם ילדים יכול להעיד על כך) אלא שפשוט את העבודה את לא רוצה להחליף.... כי את בטוחה באהבתך אותה ובכך שהיא מתאימה לך, למרות כל הקשיים ובוודאי התסכולים שאת חווה גם בה לעתים.סביר שזה קשור לכך שנכנסת לזוגיות בגיל צעיר ואולי לא מיצית את שלב הריגושים וההתנסויות ולכן את מרגישה החמצה אבל אולי למשהו אחר, עמוק וקבוע יותר. מה שכן, רוצה לציין לך ולכותבת השניה (more more more?) שאני לא חושבת שהמשותף הרלוונטי לכן הוא חיי האקדמיה והאישיות שמתאימה לחיים אלה (בתור מי שגם נמצאת בה, וגם נון-קונפורמיסטית וכו'). אם כבר, לי נראה שמה שמשותף לכן באופן יותר רלוונטי הוא העובדה שחייכן עד כה היו באופן מבורך נטולי קשיים והכל הלך לכן בקלות, לרבות (ואולי בעיקר) מציאת הזוגיות בגיל צעיר ולידת הילדים. נראה לי שזה גורם לכן לא להעריך מספיק (באופן המופנם והעמוק ביותר) את המזל הגדול בכך שהם קיימים, את הערך הנדיר שלהם, את השבריריות שלהם, ואת היותם לחלוטין בלתי ניתנים להחלפה. שמחתי מאד more more more לקרוא שתחשבי על האפשרות לעשות למען אחרים. בהצלחה עם ההתמודדויות של החיים ורק טוב.
|
תוכן התגובה:
|