פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

7/4/2004 08:20 איריס ר מאת: כותבת יקרה כותרת: קראתי את מה שכתבת - והיתה לי תחושה שאני כמעט נמצאת לידך ושומעת אותך מדברת, מספרת בכאב ובדמעות את כל מה שקרה. אני בטוחה שמאד מאד קשה לך וכואב, כל כך מרגישים את זה... אני רוצה להגיד לך כמה דברים, למרות שאני לא מכירה אותך אישית, וכשלא מכירים תמיד אפשר לטעות - אז הנה כמה דברים בערבון מוגבל, רק קחי למחשבה, ותחליטי אם זה מתאים לך... ממה שכתבת את נשמעת בחורה אופטימית מטבעה, שיודעת להסתדר עם הקשיים, להסתגל למצבים חדשים (כמו תינוק חדש, למשל), לראות את חצי הכוס המלאה. את מתארת מצב מסוים שבו את הסתגלת לשינויים ואילו בעלך נשאר "מאחור". יחד עם זאת, אם מסתכלים עליכם כזוג, ולא על כל אחד בנפרד - הרי בסיכומו של דבר המצב הוא שאתם כזוג לא מצאתם (עדיין) את הדרך להתמודד עם השינויים שחלו בחייהם בשנתיים האחרונות. כתבת שאת מצאת לך פתרונות ודרכים לחיות במצב החדש, ואילו בעלך לא, והוא גם חווה אובדן של אדם יקר בתקופה הזאת. יכול להיות שכזוג "התפצלתם" - את לקחת את ההסתגלות (את הרי רואה עצמך כמי שלמדה להסתדר עם כל השינויים) והוא לקח בתוך הזוגיות שלכם את התפקיד של הלא מסתגל לשינויים. אני כותבת "התפצלתם", ו"לקח תפקיד", כי לאמיתו של דבר, גם ההסתגלות וגם הקושי היו קיימים בזוגיות שלכם במשך השנתיים הללו, רק שאת בחרת להתמקד יותר ב"חצי הכוס המלאה", וראית את עצמך (ואולי את שניכם?) כמסתדרים היטב, ואילו בעלך כנראה חווה יותר את השינוי, את הדברים שלא מסתדרים, אולי התאבל על הדברים שהלכו עם כניסת התינוק לחייהם. הרי הולדת תינוק זה משבר (משבר נורמטיבי, כמובן) בזוגיות, ויחד עם הדברים הנפלאים שהוא מביא עמו, יש גם אובדן של דברים ישנים, שהיו לכם לפני שנהייתם הורים, ועם האובדן הזה כל אחד וכל זוג מתמודד בדרך אחרת, יש מי שקשה לו יותר, ויש מי שקל לו יותר, אבל תמיד יש משהו להתאבל עליו ולהתגעגע אליו... לדעתי, העובדה שבן זוגך סיפר לך חשובה מאד וממלאת אותי באופטימיות לגבי העתיד שלכם. כי בעצם כך הוא מפסיק את הפיצול ביניכם, את הריחוק, שבו את חיה ב"חצי הכוס המלאה", והוא ב"חצי הכוס הריקה". ברור לגמרי, שהגילוי הזה מכאיב לך מאד (כמו שכתבת, "שם עלייך משקל של שני טון"), אבל אל לך לראות את המשקל הזה כמשהו ששייך לבעלך, שאותו הוא "שם עלייך". המשקל הוא של שניכם כזוג, ואם אתם רוצים להיות ביחד - עליכם להתמודד עם שני הטון הללו, לפרק אותם לגורמים, ללמוד אותם ביחד ולמצוא דרכים משותפות לפתרון!אני מבינה שכעת כשאת כל כך כואבת - זה נשמע לך אולי נורא, אבל אין מה לעשות, אתם צריכים לעשות עבודה ביחד. בעלך התגלה כאדם שהזוגיות שלכם יקרה לו, והוא לא רוצה לאבד אותה, ולכן סיפר לך ובכך הזמין אותך לראות דברים שקשה וכואב לראות, אבל אתם חייבים להסתכל ביחד על מה שקורה. אתם כבר התחלתם לדבר, וזה חשוב! לא הבנתי כל כך מדוע בן זוגך הלך לבד לייעוץ זוגי - זה נראה לי לא נכון, כי זה שוב משאיר אתכם מפוצלים. בעיה זוגית, כמו שיש לכם עכשיו פותרים ביחד, אז גם לייעוץ הולכים ביחד. זה לא אומר שאת לא צריכה להרגיש פגועה וכואבת, נהפוך הוא - בייעוץ את תוכלי לבטא את כאבך, את הבכי שלך, וגם את הכעס שלך. מותר לך, ועוד איך להרגיש ככה, וזה הכי טבעי שבעולם!!! אך יחד עם זאת - תהיה מוכנה לכך, שאולי גם בן זוגך ישמיע דברים מסוימים של אי שביעות רצון כלפייך, וזה בטח לא יהיה קל לשמוע, כי את כותבת כמה השתדלת לתת לו מרחב, לא לסגור עליו וכו'. אבל יכול להיות שיש דברים שהוא רואה אותם אחרת ממך - תהיה מוכנה לכך. השיחה שעשיתם ביניכם - זאת רק ההתחלה! יש עוד הרבה מה לעשות מעבר לכך, כשהדבר החשוב ביותר הוא לא רק להבין "למה בעלך עשה כך", אלא קודם כל - מה קרה בזוגיות, ואיך אתם פותרים את זה ביחד, לטובת שניכם ולטובת המשפחה שלכם. נשמע שיש לכם הרבה דברים נפלאים כזוג, ויש בסיס טוב לבנות עליו! מאחלת לך הרבה הצלחה איריס ר תוכן התגובה: תגובות נוספות 7/4/2004  07:35 לא פשוט אבל... - ליאורקה 7/4/2004  08:08 שולחת לך המון אהבה. - גם ללא שם 7/4/2004  08:17 שולחת המון חיבוקים - מוניק 7/4/2004  08:19 כן, זה קשה - הייתי שם 7/4/2004  08:29 ליאתיתי... את פה???... תשובה שלך שוכל לעזור. (ל"ת) - תודה 7/4/2004  08:40 תודה בנות יקרות יקרות לי - אלמונית להפעם 7/4/2004  08:48 החשש שלך - - שוב אנונומית 7/4/2004  08:54 ל"שוב אנונימית" - ללא שם הפעם 7/4/2004  08:56 עכשיו ראיתי שהתבלבלתי - ללא שם הפעם 7/4/2004  09:00 ואולי דווקא זה מה שהוא צריך? - שוב אנונימית 7/4/2004  09:12 תארי את התסריט הבא... - לא חשוב 7/4/2004  09:13 עוד כמה דברים... - ליאורקה 7/4/2004  09:59 "שוב אנונימית" - ללא שם הפעם 7/4/2004  10:00 בעקבות דבריה של "שוב אנונימית" - שאלה לכן - ללא שם הפעם 7/4/2004  10:16 אי אפשר ליצור הכללה - אלה 7/4/2004  10:19 "ללא שם": קראתי את כל מה שכתבת. אני חושבת שאת מאוד שקולה, חכמה, עם ראייה נכונה. אני בטוחה שתצליחי לעבור את זה ושצפון לך עתיד מאושר! (ל"ת) - שולחת כוחות 7/4/2004  10:49 רוצה להגיד ש... - יונת 7/4/2004  12:00 קראתי את כל הדברים החכמים שלכן. אני יודעת - ללא שם הפעם 7/4/2004  12:14 אותי הוא דווקא מאודמעצבן - רגישה לנושא 7/4/2004  13:52 איך מתמודדים? משקיעים - האנונימית 7/4/2004  16:04 המחשבות שלי בנושא - אמא של ליבי 7/4/2004  16:27 באה מאהבה... ארוך ומבולגן. - ליאתיתי 7/4/2004  16:29 ולתודה.. - ליאתיתי 7/4/2004  16:53 ליאתיתי-את מדהימה!!! - אמא של ליבי 7/4/2004  17:06 ליאתיתי חיכינו לך פה...ולא איכזבת..ועשית את זה בענק. - טלי תקומי 7/4/2004  17:18 על אהבה וביטחון - רינת 7/4/2004  17:58 ליאתיתי - מילים כדורבנות. כשרון איך את רואה את הדברים - יונת 7/4/2004  20:06 ליאתיתי, חיכיתי לך כדי שתגידי את כל אותם דברים שאני חושבת ולא יודעת להביע יפה כמוך, אין עליך (ל"ת) - מנול 7/4/2004  20:41 לא יודעת מה הייתי עושה בלי הפורום הזה - ללא שם הפעם 7/4/2004  21:45 המשך ארוך, ותגובות למפרגנות המקסימות בסוף - ליאתיתי 8/4/2004  01:42 אויש, חמודה - רינת של עידן 8/4/2004  08:22 לרינת של עידן ועוד מילה לשאר הבנות - ללא שם הפעם 8/4/2004  09:04 ליאתיתי, - מירב שרמן 8/4/2004  22:39 ללא שם ומירב - ליאתיתי 8/4/2004  22:55 לליאתית - ורד 12/4/2004  00:33 לללא שם, קבלי הזדהות, - מירב שרמן 30/3/2005  21:06 http://home.tula.net/stk/free-anti-spyware-downloads.html - nonconservative utilization

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש